פירוש מהרז״ו על בראשית רבה · פרק 74 · פסקה 15

מורה את החנית. לא מצאתי ל' מורה וירה אלא בחץ ולא בחנית. ולשון רש"י בחומש כזה שהוא יורה חץ:

לארם נהרים וכו'. היינו מ"ש בתהלים ס' בהצותו את ארם נהרים ואת ארם צובה וישב יואב וגו' ושם כתיב מואב סיר רחצי. ומאחר שעיקר מלחמתו וריבו עם ארם נהרים וארם צובה איך פגע באדום ומואב אך הענין בזה שאדום בצד דרומה של א"י. וסמוך לו מואב לצד מזרחית דרומית כמפורש בדברים ב' ח' ט' וארם בצד מזרח א"י כמ"ש ארם מקדם. וע"כ נקראת ארצה בני קדם וכשרצה לילך להלחם בארם נכנס בסמוך לו מיד לאדום בסופה אצל גבולה. וכן בסוף מואב וגבוליה וזהו בקש לזנבם. ומ"ש וישב יואב וגו' ששב ממואב:

ויאסוף אליו את בני עמון. עיין בתו' ב"ק דל"ח ע"ב. אך מצאתי בילקוט מטות בשם ילמדנו לקיים גי' המדרש והגמ'. וז"ל ד"א נקום נקמת א' כנגד מדין וא' כנגד מואב והלא מואב היה תחלה בעצה רעה שנאמר ויאמר מואב אל זקני מדין ומה נשתנה מדין ממואב שנא' נקום נקמת ב"י מאת המדינים ובמואב כתיב אל תצר את מואב אלא שהיה דור עתיד לצאת מהם א"ל הקב"ה המתינו לי כו'. וכן מצינו שכיון שבא דוד מסרו הקב"ה בידו שנאמר ויך את מואב ע"כ ובזה נתיישבו כל הקושי' מתוס' שם ודו"ק:

שתי מלחמות. בא' הכה י"ב אלף ובא' י"ח אלף. וע' בדברי הימים א' ה"א י"ח י"ב ואבישי בן צרויה הכה את אדום בגי מלח י"ח אלף. וכן כתב היפ"ת: