פירוש מהרז״ו על בראשית רבה · פרק 92 · פסקה 5

ר' חייא רבה. עי' פסחים דף ד':

אמרתם לי. תיבת לי אינו בכתוב ודברי המדרש הוא לפרש מ"ש אשר אמרתם למי אמרו. ופי' שאמרו ליוסף במ"ש שאל האיש לנו ולמולדתנו וכשכתבו את שמותם ואז לא שאל רק מי הם אבותם וכאן שאל אם הוא חי. ועל שתיבת הזקן מיותר דורש על יצחק. אך בריש ויגש יש לנו אב זקן לא דרש דשם טענת יהודה לעורר בזה רחמי יוסף ויוסף כאן לא היה צריך לעורר רחמים. ויצחק מת כשהיה יעקב בן ק"כ שנה שהרי בן ס' הולידו ובן ק"פ מת ויעקב היה בן ק"ל כשעמד לפני פרעה הרי זה י' שנה שמת:

לפי ששמענו. ע"ל פע"ח סימן י':

יהודה שהוא מלך. מרומז במ"ש הבכור כבכורתו ע"פ מדה יו"ד שני בכורים וכמ"ש אף אני בכור אתנהו ומ"ש וכן כולם שנתן כבוד לבכורים מהאם להושיבם לפני הצעירים ולפי זה ישבו כולם כסדר תולדותם רק יהודה וא"כ מ"ש הצעיר כצעירתו ג"כ על יוסף ובנימין שנקראו צעירים כמש"ל פע"ג ס"ז ורש"י בחומש כשיטת התנחומא וע"ל פצ"ג ס"ב ופצ"ו ס"ה ופר' ק' ס"ח:

ממשאות כולם. חמש ידות פי' שחמש ידות נתנו לו משאות. ופירש הפ' ותרב משאת בנימין וגו' ואיך רבה כי חמש ידות נתנו לו וא"כ לא רבו רק ד' משאות:

עמו שתו. לקמן ס"פ צ"ח נזיר אחיו ופי' שהיה נזיר עם אחיו ובעבורו:

עד שראו אותו. ואף שלא ידעו בו אינהו לא חזו מזלייהו חזו אך הוא שידע הפציר בם ונתישב בדעתם כאלו ידעו בו: