פירוש מהרז״ו על בראשית רבה · פרק 8 · פסקה 6

בדעת בראו. פי' בחכמה. שהכין טענה נצחת ומוכרחת שיברא האדם. ועי' מדרש תהלים מזמור ח' באריכות. ולקמן פר' ט"ו סימן ג':

אמרו מלאכי השרת. שאם דוד אמרו היל"ל כי אראה וכו' אמרתי מה אני. או מה אנו. ומדקאמר מה אנוש משמע שאחרים שאינם אנוש אמרו על האנוש כן ועל בן אדם. והיינו המלאכים שקטרגו על בריאת אדם. שתחלה אמרו ה' אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ אשר תנה הודך על השמים. פי' אתה רוצה לברוא אדם בארץ שיהיה שמך אדיר בארץ. ותתן שם הודך עפ"י מדה ט'. טוב יותר אשר תנה הודך על השמים לא בארץ. כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך ירח וכוכבים שם ראוי שתתן הודך ומה שאמר שמיך מעשה אצבעותיך כולל שמים וכל אשר בשמים. הם המלאכים:

הדא עקתא להון מברי. מאחר שיש בידו לקלקל במעשיו כל הברואים. לאיזה צורך יהיה נברא. הסתפק במעשה שמיך ולמה תמסור השמים מעשה אצבעותיך. תחת ממשלתו. תמשילהו במעשה ידיך. הם השמים. וכל צבאם. וכמ"ש תהלים ק"ב ומעשה ידיך שמים. וכן כאן מעשה אצבעותיך. וזהו כל שתה תחת רגליו. וכמ"ש לעיל פר' ו' סימן ט' ולמשול ביום ובלילה. וזהו הדא עקתא. צרה זאת שתמשילהו אלינו. ע"ז השיב צונה ואלפים כולם כי יקשה שמאחר שאמר תחלה תמשילהו במעשה ידיך כל שתה תחת רגליו. היינו העליונים כנ"ל. וטענה אשר תנה הודך על השמים. למה יזכירו צונה ואלפים כולם למה יקפידו המלאכים ע"ז. ע"כ דרש שמ"ש צונה ואלפים כולם צפור שמים ודגי הים עובר ארחות ימים. הם דברי תשובת הש"י עפ"י מדה כ' ומדה ט' שאמר לטענה. מאחר שבראתי הכל בארץ לצורך האדם. בהכרח שאברא אדם שהרי אח"כ כתוב ה' אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ שהודו ולא אמרו עוד אשר תנה הודך על השמים וע"י איזה טענה הודו. אלא שאמר להם טענה נצחת שכבר ברא למינהו כל הברואים שבארץ:

עביד מה דאהני לך. וזהו ה' אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ: