פירוש מהרז״ו על בראשית רבה · פרק 6 · פסקה 4

שולט בעיר ואחד שולט במדינה. עיר הוא כפר קטן. ומדינה הוא כרך גדול ועיין בריש אסתר סוף ויהי בימי השני שחושב לחידוש מה שנמצא בשינוי:

בולי ודימוס. עיין שמ"ר פר' ט"ו סי' י"ז. וכן דימוס וכן בולי. ופירש"י בולי המון. דימוס שורות של חיילות. ס"א בולי עשירים:

גוזר אני עליה. פי' לצורכה ולטובתה. ומ"ש ומיעטה עצמה להיות שולטת בלילה כולל שני דברים שהקטינה עצמה וגם שולטת בלילה:

למה נקרא שמו יקטן. עיין לקמן סוף פרשה ל"ז פי' כי ברישא דקרא אצל פלג כתב טעם למה נקרא כך ואצל יקטן לא פירש טעם. אך אנו לומדים כוונת הכתוב שכמו שיש טעם לשם פלג כך יש טעם לשם יקטן. אך להיות שם פלג סימן על הדור מה שנעשה בסוף ימיו לדורו ע"כ נתפרש. כי היתה נבואה. וכמ"ש בריש סדר עולם. נביא גדול היה עבר. ושם יקטן בעבור עצמו ע"כ לא נתפרש. והוא מפרש עצמו עפ"י מדת ממעל ודרך קצרה. ויקטן שהקטין עצמו:

י"ג משפחות. כמפורש בקרא. ויקטן ילד את אלמודד ואת שלף. עד כל אלה בני יקטן. י"ג בנים כולם ראשי אומות של שבעים בני נח. ומ"ש מקטין את עסקיו פי' שהיה עניו ולא החזיק טובה לעצמו במעשיו הטובים:

וכי מן התולדות. כמ"ש בראשית מ"א ויקרא יוסף את שם הבכור מנשה. ואת שם השני קרא אפרים:

שהיה מצעיר עסקיו. כדאי' בפסיקתא סוף פר' ג' וז"ל. ולמה זכה אפרים לפי שמיעט עצמו. שהקב"ה אוהב למי שמשפיל עצמו. אבל מנשה היה יוצא ונזקק עם אביו לענקים. פי' שהיה גבור מלומד מלחמה וממונה על גבורי מלחמה של אביו. וכמ"ש לקמן פר' צ"ג סוף סי' ו' מגבורת מנשה: