פירוש מהרז״ו על בראשית רבה · פרק 94 · פסקה 3

ויפג לבו. וס"ד כי לא האמין להם ודורש לפי שלא האמין להם מכבר שהוחזקו אצלו לבדאים ע"כ ויפג לבו:

אותן העגלות. שהרי כתוב ויאמר פרעה וגו' קחו לכם עגלות וכמ"ש בסוף הענין בעגלות אשר שלח פרעה וכאן אמר אשר שלח יוסף והכריע ממ"ש בשמואל ב' ה' כ"א ויעזבו את עצביהם וישאם דוד ואנשיו וכמפורש בדה"א י"ד ב' ויאמר דוד וישרפו באש הרי שמ"ש בש"א וישאם פירושו ששרפם וכן תרגם יונתן ואוקידינונון בנורא. וחולק על גמרא דילן ע"ג דף מ"ד ע"ש וכן כאן שמ"ש שלח פרעה לשאת פירוש לשרוף. וזהו מ"ש למוד הוא השבט כמו ששרף דוד שבא מיהודה כך שרף יהודה וכן יאשיה ממלכי יהודה ששרף כל גלולי מלכי ישראל ויהודה. וכמו שדרשו מגילה דף י"ג ואשתו היהודיה על שכפרה בעבודת כוכבים:

וירא את העגלות. והלא שלח גם אתונות וגמלים ולמה דוקא חיתה רוחו מעגלים אלא שהיה בהם אות שיוסף חי ע"פ מדת ממעל על עגלה ערופה שהוא שייך לענין זה כששלח יעקב את יוסף ולווה אותו אז עסק עמו בדיני לויה וכמ"ש בעגלה ערופה ידינו לא שפכו הדם הזה ודרשו שלא ראינוהו ופטרנו אותו בלא לויה ועוד דמיון על שחשב יעקב שנהרג יוסף בדרך ותחלה לא רצה יוסף להזכיר ליעקב צערו אך אם לא יאמין בהכרח להזכירו ע"י פרשת העגלות ומצאתי כן בזהר סדר וישב ונזכר במ"כ. וע"ל פצ"ה ס"ג:

רב כחו של יוסף. שמ"ש רב אינו מפורש לאיזה ענין ודורש על כח כמ"ש גדול אדונינו ורב כח. ויותר קרוב מפסוק התבטח בו כי רב כחו אצל הראם באיוב ל"ט י"א ויוסף נדמה לראם כמ"ש וקרני ראם קרניו א"כ מ"ש כאן רב פי' רב כח מדה ט' עפ"מ י"ז. ודורש עוד ע"פ מדות הנ"ל רב טוב כמ"ש מה רב טובך אשר צפנת ליראיך. ולא ארד אבל שאולה. ומ"ש עומד בצדקו מתיבת חי כמ"ש בריש ברכות בן איש חי:

שאמרתי נסתרה דרכי. לעיל פצ"א ס"י וש"נ: