פירוש מהרז״ו על בראשית רבה · פרק 51 · פסקה 11

אל תצר כו'. ב"ק דף ל"ח:

מפתק. סותם כדלעיל ר"פ ט"ז ד' ראשי נהרות פותק:

שהיה עמי. וע"ד מ"ש האמינון אחיך היה עמך:

מואב מי אב. הענין כי מאברהם יצאו הרבה גוים בחייו ישמעאל ובניו. יצחק ובניו. ובני קטורה ויעקב ועשו היו בני ט"ו שנה כשמת אברהם. וכל מי שנולד בימיו ממשפחתו היה לעם וגוי בפני עצמו. וזהו מ"ש ויוגד לאברהם לאמר. הנה ילדה מלכה וגו' וכל השמונה שילדה היו גוים ולאומים כמ"ש קמואל אבי ארם. וכן עוץ כמ"ש ארץ עוץ. וכן כשד הוא כשדים. וכן כולם. וכן בלוט שנצול במערה בזכות אברהם הגין זכותו ג"כ שה"ל זרע ללוט שהיה לגוי ועם וז"ש הוא אבי מואב שנעשה לעם בזכות מי אב ור"י בר"ס ור"ח חולקים על ר' יודן שלא ביזתה אביה וכן יש לדרוש בן עמי שיהיה לגוי ועם בזכות מי שהוא אבי עמים וגוים. ועיין לקמן פרשה ס"א סי' ה' ראשי אומין. ודו"ק: