פירוש מהרז״ו על בראשית רבה · פרק 6 · פסקה 2

לך יום אף לך לילה. וס"ד אתה הכינות מאור ושמש וכמ"ש בסוף הסי' ואגב בא לפרש רישא דקרא. שיקשה שאם הכוונה כפשוטו. הלא הקב"ה כ"י אין לפניו לילה. ונהורא עמי' שרי. וע"כ אף יום אין שייך בו. ואם הכוונה שברא יום ולילה. למה שינה מפסוקים הקודמים. אתה פוררת אתה רצצת אתה בקעת וכו'. וכן אחר שאמר לך יום חזר ללשונו אתה הכינות מאור ושמש אתה הצבת רק בפסוק זה שינה לומר לך יום. והיל"ל אתה עשית יום ולילה. על כן דורש אא"ע לבריאה ת"ע לקילוס שיום ולילה מקלסין לו. וכמ"ש יום ליום יביע אומר. ולילה ללילה יחוה דעת. וזהו ע"פ מדה ט' וע"פ מדה י"ז. וכן לדרשות האחרות:

מה היום ברשותך אף הלילה. בא ליישב תיבת אף דמשמע רבותא אף הלילה. ע"כ דורש על שהיום עת מעשה ומלאכה וכל הבריות עושים ועוסקים בכחות שקבלו מהשי"ת. אך הלילה שכולם בטלים והחושך וההעדר שולטים בו. ולא שייך בו מעשה. אעפ"כ מיחסם להקב"ה אף הלילה ברשותך שאתה מושל ושולט גם על החושך כי בראת אותו וברשותך הוא. וזהו לך ברשותך:

נסים ביום לך יום. שיום זה שנעשה בו נס הוא מתקדש ומתעלה ומיוחס לה' כמ"ש זה היום עשה ה'. פי' שעשה בו נסים ונפלאות. ונעשה יום מיוחד לה'. וכמו חודש ניסן וימי הפסח וכל ימים טובים לזכרון. וכמ"ש והימים האלה נזכרים ונעשים:

בשעה שאתה וכו' שירה ביום. כולל שני הדרשות. ושניהם כלולים במ"ש לך יום. שהיום נקנה להשי"ת כשעושה בו נס. ואנו מקלסין בו ואומרים שירה עפ"י מדה ט' וכנ"ל. ולכן בדרשות הנ"ל אין שייכות לרישא דקרא עם סיפא דקרא אתה הכינות מאור ושמש ולכך שינה ברישא דקרא כנ"ל:

לך נאה לומר שירה ביום. עכשיו בא לפרש רישא דקרא עם ס"ד. לך יום היינו שראוי לך להודות ביום. ולהודות בלילה. על המאורות שעשית למשול ביום ובלילה. וזה אתה הכינות מאור ושמש וכמו שאנו מברכים בבוקר ובערב על המאורות. שעל ידיהם נעשים יום ולילה: