פירוש מהרז״ו על בראשית רבה · פרק 16 · פסקה 4

עתיד הקב"ה. ויק"ר פר' י"ג סימן ה' כל הענין:

מעדן להשקות. מאחר שדורש לד' ראשים על ד' אומות עובדי כוכבים שהיו תחלת אלף הרביעי. א"כ ההשקאה אינו כפשוטו אלא משל. וכן מעדן אינו כפשוטו אלא נוטריקון מקום דין. ואינו מוציא הענין מפשוטו אלא שדורש שיבא תיבת ראשים כפי הוראתו על ראשים שמשלו בעולם מעובדי כובבים הנ"ל שכבר עברו מן העולם. ודורש כל הענין עפ"י מדה כ' אא"ע לנהרות שא"כ היל"ל לד' נהרות ת"ע לראשים שהעדן יפרד לארבעה ראשים. ושאר הדרשה עפ"י מדה כ' הנ"ל ועפ"י מדת ממעל ונוטריקון:

ופשו פרשיו. בבבל כתיב ובבל הוא כשדים כמ"ש שם בענין. הנני מקים את הכשדים:

אלו דברי תורה. שהתורה גלה לבבל עם החרש והמסגר עם יכני' המלך:

שאין תורה כתורת. כמ"ש מלכה ושריה וכו':

ולא חכמה כחכמת וכו'. כמ"ש רבתי בדעות בריש מדרש איכה:

מקרא משנה. שנקראו פנינים כמ"ש יקרה היא מפנינים. וזהו בדולח ושוהם:

גיחון זה מרי. שהמן שדומה לנחש מלשין ומלחש לאבד את ישראל. והנחש הולך על גתון כמ"ש על גחונך תלך והיה שף פי' משפשף ומתחכך במלכות מדי. ומ"ש הסובב את כל ארץ כוש כמ"ש מהודו ועד כוש אצל מדי. ויק"ר פר' י"ג סימן ה':

שהיתה אומרת לישראל. לעיל פר' ב' סימן ד' ע"ש ביאורו:

בג' דברים קדמה. לפרש מ"ש ההולך קדמת אשור שאשור הוא הרביעי: