פירוש מהרז״ו על בראשית רבה · פרק 16 · פסקה 6

ויצו ה' אלהים. והיה די שיאמר. ויאמר לו מכל עץ הגן כו'. ע"כ דורש תיבות המיותרות. שהרי כבר כתיב ויקח ה' אלהים את האדם. עיין לקמן פרשה כ"ד סימן ה' סנהדרין דף נ"ו שמ"ר פר' ל' סימן ט'. ד"ר פר' ב' סימן כ"ה. שיר פסוק ישקני. מדרש תהלים מזמור א':

הואיל הלך אחרי צו. כ"ז עפ"י גז"ש צו של נביאי שקר כמ"ש כי צו לצו. לקמן פר' ק' סימן ב' ויצו הראשון על עבודת כוכבים. סנהדרין נ"ו איכא פלוגתא. דאיכא דיליף מפסוק סרו מהר מן הדרך אשר צויתים עיין שם:

ה' זו ברכת ה'. מזהיר על כבוד ה' כמ"ש ונוקב שם ה':

לאמר הן ישלח. נשאלתי ע"ז. שהרי כאן אינו מדבר מגילוי עריות אלא מחזרת אשה גרושה באיסור ותירצתי שכוונת חז"ל כמ"ש בירמיה ג' לאמר הן ישלח שלא מצינו דוגמתו להתחיל בתיבת לאמר בראש הענין שע"כ דרשו גז"ש מתיבת לאמר הראשון שבתורה והפירוש על לאמר היינו שישלח איש את אשתו. שעפ"י מדה י"ז שמפורש בתורה ושילח את אשתו כי מצא בה ערות דבר. והערוה מפורש בתורה בפרשת אחרי וקדושים. ועיין שיר פסוק ישקני. ואף שכתוב תיבת לאמר אצל ברכת התנינים תחלה. הכוונה על תיבת לאמר הראשון שאצל האדם כמ"ש לאמר הן ישלח איש וע' לקמן פ' י"ז סי' ו':

רבנן פתרי לה. עיין מ"כ:

מתי יתכשר באכילה. והכוונה דבר שכבר נאכל היינו ע"י מאכלת שנשחטה תֵאָכֵל:

מות תמות. כפל לשון עפ"י מדה יו"ד שתי מיתות לו ולאשתו. והתי"ו לרבות תולדותיו: