פירוש מהרז״ו על בראשית רבה · פרק 8 · פסקה 3

במי נמלך. בא לדרוש שמ"ש נעשה אינו לשון שיתוף ורבים. עיין לקמן פ' זו סי' ח'. אלא לשון המלכה כמפורש בסי' הנ"ל בהדיא. ע"ש ותבין כי כן הוא. וסובר שההמלכה היה ביום ששי. שכבר נעשה הכל ונמלך בהם על האדם. וענין ההמלכה על שרצה להמליך את האדם על הכל. כדלעיל פר' ו' סי' ט' באריכות:

במעשה כל יום. היינו בעת שברא בריאת כל יום. נמלך בו והודיעו שעל מנת כן בורא אותו. שיתן חלקו בו ויתרצה שימליכהו עליו. וכמ"ש בזוהר פר' פנחס באריכות וע"כ אמר המשל בלשון יחיד סנקתדרין. שבכל יום נמלך במעשה יומו. ועל שאין אנו יודעין הנחת השמות האלו וההפרש בין סנקליטין. ובין סנקתדרין. אין אנו יכולים לידע הנמשל רק דרך כלל כמ"ש נלעג לשון אין בינה:

בלבו נמלך. היינו בתורה והלב הוא משכן החכמה אצל האדם. ע"כ הונח שם זה של לב על התורה והחכמה. וכמ"ש לי עצה ותושי' וכמ"ש לעיל אמון אומן. אומן איננו בונה מדעת עצמו. אלא דפתראות ופינקסאות יש לו וכו' ע"ש. וכמ"ש בפר"א פרק י"א. מיד אמר הקב"ה לתורה נעשה אדם בצלמנו כדמותנו. ובלב הוא מקום העצה. והביא ראיה ע"פ מדה י"ז ממ"ש ויתעצב אל לבו. כאדם שמראה רוגז כנגד היועץ אם אין עצתו עולה יפה. ואם נזכה להבין פירוש הכתוב ויתעצב אל לבו. נזכה להבין פירוש מאמר זה. ודרך כלל על שברא את העולם להשרות בו שכינתו כביכול כמ"ש לעיל פר' ג' סי' ט'. ופר' י"ט סימן ז'. ועל שבקלקול מעשה בני אדם נתקלקל הפלטין כולו ע"כ היה העצב על היועץ. והארדכל:

שעשה סחורה. שעיקר כוונת בריאת האדם להרוויח לתיקון העולם וכמ"ש ריש פר' ה' בהדיא. ולא די שלא הרויח כביכול אלא שעוד הפסיד ע"י האדם שקלקל הכל: