פירוש מהרז״ו על בראשית רבה · פרק 13 · פסקה 1

וכל שיח השדה וכו' הכא את אמר. וכן הגירסא בילקוט כאן ורש"י כתב גירסא אחרת וטובים השנים והכל אחר הרוב כאן ובילקוט. צ"ע מאי קשה ליה שהרי מבואר שקודם שהשקה האדמה וקודם שהיה אדם לא הצמיח. ואחר שהיה אדם והשקה האדמה הצמיח. אך דברי חז"ל כדרבונות. אמריהם מעטים וכוונותיהם רבים ועמוקים. ומאמר זה בנוי על מ"ש לעיל פר' י"א סימן ט' וש"נ שג"ע נברא בשלישי. ופסוק ויטע ה' אלהים גן בעדן. ופסוק ויצמח ה' אלהים מקומם ביום ג' שאז נבראו אילנות ודשאים וג"ע וזה עפ"י מדה ל"ב א"כ כבר ביום ג' כתוב שהצמיח האילנות ואיך אמר כאן וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ. וכל עשב השדה טרם יצמח. והלא כבר צמחו ביום ג'. וזהו שאמר הכא את אמר וכל שיח וכו'. הם האילנות כדלקמן ריש סימן ב'. והלא כבר נאמר ויטע וכו' וכן כאן נאמר וכל עשב השדה טרם יצמח. והלא כבר נאמר ויצמח ה' אלהים. וזהו שאמר ולהלן את אמר. והם ב' כתובים מכחישים. מדה ט"ו עפ"י מדה ל"ב. וע"ז השיב להלן לג"ע. פי' ביום ג' נבראו כל הדשאים והעשב והאילנות וגם הג"ע. אלא שהאילנות של ג"ע צמחו ונתגדלו וכמ"ש לקמן ריש פר' ט"ו בהדיא. ור"ח כאן לשיטתו שם. אך שאר דשאים ואילנות לא צמחו. עד אחר שנברא אדם בששי וירד המטר. אלא עמדו על פתח הקרקע. ולא יצאו לחוץ:

תני ר' חייא. דעתו שמ"ש וכל עשב השדה טרם יצמח כי לא המטיר. הרי שלא יתכן להצמיח עד אחר המטר. הרי מ"ש ויצמח היתה ע"כ אחר המטר. ודעתו שירד בג"ע מטר קודם הצמיחה. גם יתכן שסובר שפסוק ויטע. מקומו ביום ג'. אך פסוק ויצמח אין מקומו שם. אלא כאן כמ"ש ואדם אין הרי שלא צמחו עד אחר בריאת האדם: