פירוש מהרז״ו על בראשית רבה · פרק 76 · פסקה 1

שני ב"א הבטיחן. מכילתא ס"פ בשלח:

ובסוף נתירא. אמר שמא יגרום החטא. שם וסנהדרין צ"ח. ומ"ש כי יעקב בחר לו יה. כי אצל אברהם כתיב אשר בחרת באברם שבחרו מדורו של עובדי כוכבים א"כ מ"ש כי יעקב בחר לו יה היינו שבחרי מהאבות. ומ"ש לולי משה בחירו פי' בחור מכל הנביאים כמ"ש אם יהיה נביאכם וכו' לא כן עבדי משה:

כי אהיה עמך. כמ"ש שמ"ר פ"ג בס"ד אינו אומר אהיה עמך אלא שנתירא וע"ז הבטיחו כי אהיה עמך ואין לך לירא ואעפ"כ נתירא גם אחר שהבטיחו עד שהוצרך לומר אל תירא אותו. וע' במ"ר פי"ט ס"ס ל"ב:

בימי המן. על שנתיראו מגזירתו ולא בטחו בישועת הי"ת כמ"ש תהלים כ"ב במזמור שאמרה אסתר בך בטחו אבותינו וכו' משמע ולא אנחנו. ואמר אח"כ גול על ה' יפלטהו וגו':

ותשכח ה' עושך. ילקוט ישעיה נ"א והוא לקוח מהפסיקתא פל"ג ס"ה ותשכח ה' עושך בצרת המן הכתוב מדבר שנתיראו לשעה כו' ארשב"נ ראוים היו ישראל שלא להגאל מצרת המן על שנתיאשו מן הגאולה אלולי שהסכימו לדעת יעקב וכו' כמו כאן ד"א ותשכח ה' כו' וכ"ז ע"פ מדה י"ז שפסוק מי את וכו' ותשכח וכו' על מעשה מפורשת בתנ"ך:

ותשכח ה' עושך נוטה שמים. הוקשה לו כמ"ש בפסיקתא שם מה ענין זה אצל זה שהיל"ל עושך ואוהבך וכדומה ע"כ דורש על פי מדה י"ז ע"פ המפורש בירמיה. ומ"ש שמים שמטו וארץ התמוטטה כוונתו ע"פ ישעיה נ"ד יו"ד כי ההרים ימושו והגבעות תמוטינה וחסדי מאתך לא ימוש וברית שלומי לא תמוט. וע"ל פל"ג סי"ד ד"ר פ"ג סט"ו. פר"א ס"פ כ"ג ביתר ביאור. שאף אם היו רואים שמטו אין לירא וק"ו שלא מטו אלא נטויין ועומדין. וז"ש נוטה שמים שעדיין נטויין ומיוסדין: