פירוש מהרז״ו על בראשית רבה · פרק 32 · פסקה 11

ט"ו אמה בבקעה. פשט הפסוק שאחר שכסו המים כל ההרים הגבוהים גברו עוד ט"ו אמה למעלה מכל ההרים. וא"כ יקשה שהרי אין שני הרים בעולם שוים ממש ובהכרח שיש הר אחד גבוה מכולם וכשהיו המים למעלה גם מהר זה ט"ו אמה א"כ מהר אחר היו יותר. ואיך אמר שכסו ט"ו אמה למעלה אחר שכסו כל ההרים משמע שמכל ההרים היו רק ט"ו אמה למעלה. ובזה פליגי ר"י ור"נ. שר"י סובר שהט"ו אמה היה שוה בכל הארץ. שהרי כתוב והמים גברו מאד מאד על הארץ ולא פירש כמה ולא בא לסתום אלא לפרש ויגיד עליו רעו בפסוק הב' חמש עשרה אמה מלמעלה גברו המים. וזהו שאמר ט"ו אמה בהר ט"ו אמה בבקעה. ור"נ סובר שכך פירוש הכתוב והמים גברו מאד מאד על הארץ עד שכסו כל ההרים אשר תחת כל השמים ואח"כ חמש עשרה אמה מלמעלה מכל ההרים היינו ט"ו אמה מכל הר והר לפי מה שהוא גדול או קטן ט"ו אמה:

וכאן הוא עושה. לעיל סוף פר' י"ד ושם מבואר:

פרט לדגים. ודייק מכל אשר בחרבה מתו עתה במים על שחייהם בחרבה אך הדגים שחייהם במים לא מתו במים:

בכלל מאוספים.פירש רש"י דכתיב אסף עוף השמים ודגי הים עכ"ל מ"כ והיינו בצפניה א' ולעיל פר' כ"ח סימן ו' דורש פסוק זהעל המבול. גם אפשר לפרש בכלל מאוספים היינו מ"ש כאן קח לך מכל מאכל אשר יאכל ואספת אליך ואצל הדגים כתוב אם כל דגי הים יאסף להם. ולא יתכן לומר שיאסוף אותם לאכילה כפשט הכתוב שהרי קודם המבול לא התיר לאכילה אלא ירק עשב. א"כ מ"ש ואספת אליך אא"ע לאכילה ת"ע לקיום זרע ומ"ש מכל אשר בחרבה מתו משמע שבמים לא מתו ולמה אספן על זה תירץ שהרבה מן הדגים ברחו אלים אוקינוס שים אוקינוס הוא חוץ מן האדמה עד קצות השמים כמ"ש פר"א פרק ג' ולא היה בכלל הקללה וע"כ כתוב מכל אשר בחרבה מתו. ולא מה שבים אוקינוס:

גונח דם. בברייתא דל"ב מדות מדה ב' שם מבואר ופי' גונח צועק מכאב לב והחזה ורוקק דם מפני הצינה ע"ש מה שהקשיתי ותרצתי: