פירוש מהרז״ו על בראשית רבה · פרק 13 · פסקה 11

ר"י ורשב"ל. בא לדרוש מ"ש ואד יעלה מן הארץ. מדרש תהלים מזמור קל"ה. כל הענין עד חזון ישעיה ומקצתו במדרש תהלים פסוק חשכת מים. והנה יש כאן שני כתובין מכחישים. כתוב אחד אומר ענני שמיא. הרי שעננים הם מן השמים וכתוב אחד אומר שעננים הן מן הארץ. שנאמר מעלה נשיאים מקצה הארץ. ופליגי בהכרעה. ר' יוחנן סובר שהמטר נתנו במתנה. כמ"ש לעיל פר' ו' סימן ה' מאמר ר' יוחנן. ולשיטתיה אזיל אעפ"י שכל מה שבעולם בערבון נתנו כמ"ש באבות הכל נתון בערבון. החנות פתוחה והחנוני מקיף. אך התורה והמאורות והגשמים נתנו במתנה. והנותן בעין יפה נותן על כן נותן המים עם העבים מלמעלה לסימן טוב לעולם. וע"כ תופש ר' יוחנן עיקר לפסוק ענני שמיא. וריש לקיש אינו סובר שהגשמים מתנה. אלא הלואה וכפשטות לשון המשנה. הכל נתון בערבון וכו' החנוני מקיף. וכמ"ש לוה רשע ולא ישלם. היינו שהכל לוים מהקב"ה. אך מי שעובד אותו ומברכו. הרי משלם לו. והרשע שאינו עובדו הוא אינו משלם. ועל שהכל דרך הלואה. והלואה אינו מלוה בעין יפה ואינו נותן כלי. וזהו הסימן שהוא דרך הלואה. ולא דרך מתנה. ור"י לא אמר אלא בדבר שדדכו להנתן בכלי תמיד. היינו יין בחבית. ע"כ כשנותן נותן הכל. אך חטין אין דרכן להנתן בקופה. וכן לרשב"ל אם ילוה יין ילוה עם הקנקן והחבית. והעיקר בדבריהם שלר"י הוא דרך כיבוד ונתינה ולריש לקיש דרך הלואה. וצ"ע מ"ש לר"י חבית של יין וקנקנה. ובילקוט כאן הגי' לאחד שאמר לחבירו תן לי סאה של חטין היינו בתורת צדקה ובמדרש תהלים קל"ה הגי' כמו כאן הלויני: