פירוש מהרז״ו על בראשית רבה · פרק 56 · פסקה 5

דיגער ביה. וכשיהיה יצחק עוסק בבנין האבנים ימצא לו עילה להכשילו באבן:

כובש שריהם. וזהו ויעקד את יצחק עם יצחק ועיין פרקי רבי אליעזר פרק כ"ד:

כיון שהפליגו. כמ"ש לעיל פרשה מ"ד סימן ב' בימי ירמיה בקשו לבוא למדה זו עיין מש"ש:

סירים סבוכים. תיבת עד אין לה ביאור על כן דורש ע"פ מדה כ' וכ"ח א"ת סירים כו'. ומ"ש עד פי' ע"פ מדה ט' עד כאן. ומ"ש בפסוק הקודם מה תחשבון על ה' שייך גם לפסוק זה ע"פ מדה כ"ב פי' מה אתם סבורים כמ"ש מה תחשבון כי עד כאן הם סבוכים וקשורים לא כן הוא אלא וכסבאם סבואים שכאשר נמשכו ישראל אחר היין כמ"ש השותים במזרקי יין וכמ"ש זולל וסובא ות"א זולל בשר וסובא חמר אז אוכלו הקשורים:

בכו מלאכי השרת. לקמן פר' זו סימן ח' וכמ"ש בס"ד מלאכי שלום מר יבכיון עיין פר"א פר' א' ג"כ כנ"ל:

חוצה היא בריה. עיין לעיל פר' מ"ט ריש סימן ט' ושם ביארתי. וע"א הוא כי לפי מ"ש בכו מלה"ש פי' צעקו חוצה שבכו בשמים עיין לעיל פמ"ד סימן י"ב. או פי' צעקו על מי שנאמר בו ויוצא אותו החוצה. וכמ"ש באיכה רבתי פסוק בכה תבכה. אר"ז חוצה כתיב (פי' חסר וי"ו) חוצה היא דגבי דנכסיני'. א"ר ברכי' כד"א ויוצא אותו החוצה וכן בפסיקתא פר' מ' סימן ו' ע"ש בא"א א"כ דעת ר' עזריה כאן כר' זעירא שם. ואולי צ"ל בשניהם ר' עזריה או ר"ז. ומ"ש ומה היו אומרים היינו לדעת הראשון שחוצה הוא השמים או כר' ברכיה כי לר' עזריה גם חוצה הוא דברי המלאכים:

המד"א חדל להיות. דרשה אחרת הוא שבת עובר אורח לרמוז על שרה שתמות ותשבות כשתשמע שנשחט יצחק. ותיבת ברית מדבר ביצחק. ועיין מ"כ בשם רש"י וכן הלשון בפסיקתא שם: