פירוש מהרז״ו על בראשית רבה · פרק 12 · פסקה 13

ר' יצחק ורשב"ל. ד"א אלה תולדות וכו' בהבראם. בירושלמי ריש ברכות ר' יוחנן ורשב"ל. ובילקוט כאן כמו כאן במדרש:

בונה אוהל ומותח אוהל. שיש ב' מיני אהלים. א' שהכותלים של בנין. והגג של יריעות פרושים. כמו האוה"מ והמשכן. והב' כמו שאנו עושין שהאהל כולו של יריעות. ודרך האהל שמותחין אותו בדוחק שיהיה מתוח היטב שלא יהיה בו קמטים. וזהו אננקו. ופי' בדוחק כמ"ש בשמ"ר פר' ה' סימן א' דהוות אחי באננקי. פי' בדוחק וצרה. וכן כאן שמותח ודוחקו שיהיה מתוח היטב ואעפ"כ ע"י שהות זמן הוא רפה מעצמו:

ברם הכא תרקיע עמו לשחקים. גירסא זו אין לה משמעות לפי הענין. ואולי מפרש תרקיע מלשון רוקע הארץ. ופי' שפורס ורוקע השמים כיריעה. אך בירושלמי שם הגירסא ברם הכא וימתחם כאהל לשבת. וכתיב חזקים כראי מוצקים. ע"ש עוד מאמר כדומה לזה:

מוצק כלים אננקי. פי' כשמוצק כלים הוא דוחק אותם ושופם היטב שיהיו יפים. ובהירים ומאירים:

תרקיע עמו לשחקים. דורש תרקיע מלשון תרקיא בלע"ז שפירושו מראה. ע"פ מדת ממעל וכל שעה הם נראים כשעת יציקתן ומ"ש תרקיע פי' בערוך בערך בוליס שפי' מראה. ולפי מ"ש כאן צ"ע. איך דורש ר' עזריה על ריש לקיש. אך בירושלמי שם הגירסא ויכולו השמים והארץ וכל צבאם ויכל אלהים ביום השביעי וישבות ביום השביעי. ויברך אלהים את יום השביעי מה כתיב בתריה. אלה תולדות השמים והארץ. ביום עשות. הרי שכתב כאן ד' פעמים יום. שמרבה זמנים הרבה. והיינו ד' מיני זמנים. יום. שבת. חודש. שנה. וכתיב אלה תולדות השמים והארץ בהבראם. כאלו עתה נבראו. ושבת נקרא יום. והחודש נקרא יום ושנה נקרא ימים. ע"כ מרבה כל אלו. ייתכן שדורש ביום עשות מלשון ברזל עשות. ביחזקאל כ"ז י"ט. ופירושו מצהיר ומזהיר: