פירוש מהרז״ו על בראשית רבה · פרק 11 · פסקה 1

ויברך אלהים את יום השביעי. ולא פירש מה היא הברכה. ודרש עפ"י מדה י"ז דשם בפסוק ברכת ה' מפורש. מה היא ברכת ה' וכדמפרש והולך. וכן בפר' זו כמה דרשות על ענין ברכה זו:

כתיב ברכת ה'. ירושלמי ברכות. פרק ב' סוף הלכה של חתן פטור. ירושלמי מ"ק פרק ג' הלכה ה'. לקמן פר' ק' סימן ז' ושם פירשתי פסיקתא רבתי ריש פר' מ"ו:

זו השבת שנאמר ויברך. אמר שבירך ולא פירש איזה ברכה ושני הפסוקים מלמדים זה על זה כאן כתב ויברך ולא פירש במה. ושם כתיב ברכת כו' תעשיר ולא פי' על מה וע"כ שאשבת קאי דכתיב ויברך. וע"ז אמר ברכת ה' תעשיר שהשבת מעשרת. וכאן קיצר. ובפסיקתא שם מבואר יותר. וז"ל היא תעשיר כהעשיר יוסף מוקיר שבתא. ולא תוסיף עצב עמה. שדנו למיתה ואמרה השבת לא תוסיף עצב ביומו ואל תמיתהו. וזהו שכתב ויברך אלהים את יום השביעי במה ברכו באורה שהוסיף לו אורה כל לילי שבת ויומו ל"ו שעות כדי שלא לצער אדם הראשון שעדיין לא ראה חשיכה ולילה וכו' ע"ש בדרך נפלא. וכמ"ש בסמוך סי' ב':

זה האבל. עיין לקמן פר' פ"ט ריש סימן ב' וכאן דורש ב' כתובים מכחישים. תחלה אמר ברכת ה' היא תעשיר. רוב טובה ושפע. ואח"כ אמר ולא תוסיף עצב. משמע שיש עצב אלא שלא יוסיף. והכריע ע"פ מדה י"ז על שבת ואדם שהשבת עצמה מעשרת ברוב טובה ושפע. אך האדם שכבר חטא ונתקלל הוא בעצבון תאכלנה. וחוה נתקללה בעצב תלדי בנים והיה ראוי למות בשבת ולפחות ממנו האורה ולהוסיף לו עצב אלא שהשבת הגינה עליו וכמפורש שם בפסיקתא:

נעצב המלך על בנו. וכמ"ש לקמן סוף פר' כ"ז במיתת אבשלום כתוב שדוד התאבל עליו שנהרג וכאן הגינה השבת שלא ימות. ומכאן למדו במקומות שציינתי. שאין האבל נוהג בשבת. ועיין תנחומא ריש שמיני ביאור דבר זה באריכות והביא עוד ראיה מפסוק ואל תעצבו ע"ש עוד: