פירוש מהרז״ו על בראשית רבה · פרק 81 · פסקה 2

רבינו עבר על סימוניא. תנחומא סדר צו סי"ה. ירושלמי יבמות פי"ב ה"ו כל הענין:

אם אמת כו'. ע' בתנחומא שם. ועי' שי"ר פסוק לסוסתי:

אם חשבת כו' ולא עשית כו' זמם וכו'. נראה דדרש זמות ג' משמעות מלשון מחשבה אם חשבת. ומלשון זמה שפי' מחשבה רעה וזהו ולא עשית. ומלשון זמם מוטב שעשית זמם יד לפה ולשתוק:

מה ידך סמוכה לפיך. שתחלה יהיה בידו ואח"כ לפה וכמ"ש חז"ל מביא עולתו לעזרה ומקדישה וכמ"ש ויקרא רבה ר"פ ל"ז:

מהולתך חרשא. שנסתמו נקבי הנפה כמו החרש שנסתמו נקבי אזנו תקיש עליה ויפתחו נקביה. ועי' בתנחומא שמאריך עד אמר הקב"ה עד מתי יהיה הצדיק לוקה ואינו מרגיש הריני מודיעו וכו' ועי' ויק"ר ר"פ ל"ז מש"ש:

שכחת נדרך קום עלה בית אל. וזה היה נדרו כמ"ש והאבן הזאת וגו' יהיה בית אלהים:

לביתו של אל. שלא יתכן כפשוטו על שנקרא שם המקום בית אל מכבר שהרי לקמן פסוק ז' ויקרא למקום אל בית אל. וכן עוד שם פט"ו ויקרא יעקב וגו' בית אל. א"כ מ"ש כאן תחלה בית אל אין פי' שם העיר אלא פי' ביתו של אל וכן מ"ש בריש ויצא ויקרא את שם המקום ההוא בית אל הכוונה מ"ש כאן פט"ו שכאן קראו שם זה. וג' פעמים כתיב שקראו בית אל הכל הכוונה על פעם האחרון שאז קרא השם כאן אך מ"ש תחלה בית אל פי' ביתו של אל: