פירוש מהרז״ו על בראשית רבה · פרק 46 · פסקה 2

לכל זמן. קהלת רבה פסוק זה:

שנתנה לו המילה. שתגלה סוד ה' שתהיה תחת השמים עי' לעיל פר' כ"ח סימן ד' קהלת רבה פסוק אחד מאלף וכמ"ש מדרש תהלים ק"ה על פסוק דבר צוה לאלף דור זו מילה:

בעצם היום הזה. ולא פירש באיזה יום ע"כ דורש יום שהוא מוכן ובא מששת י"ב לא קודם ולא אחר כן:

זמן היה לבניו. לקמן סימן ו'. ולקמן פר' מ"ז סימן ג':

שנמולו שתי פעמים. פי' שנמולו כל ישראל ביחד ביום אחד. וזה לא היה בעולם אלא ב' פעמים. וזה מרומז במ"ש זמן ועת על שני עתים. עי' שמ"ר פר' י"ט סימן ה' וש"נ. וזמן אחד היה על ידי משה והשני ע"י יהושע. כמ"ש ושוב מול את בני ישראל שנית עד כי מולים וגו' ופירושו כמו שנמולו בראשונה כל העם היוצאים יחד כך בשניה:

בן מ"ח שנה. כמ"ש לעיל פרשה למ"ד סימן ח' וש"נ ומבואר בבירור. ואז היה לו למול ולמה לא ציוה לו אז. וזה לדעת ר' יוחנן ור' חנינא שם. אך לדעת ר"ל שסובר שבן ג' שנה הכיר ולא היה עדיין ברשות עצמו. ולא בכחו ומי ימול אותו:

בן שמונים וחמשה כשנדבר עמו בין הבתרים. הנה כשנדבר עמו בין הבתרים היה בן ע' שנה כמ"ש בסדר עולם ריש פרק ג' ובברייתא דל"ב מדות מדה ל"ב ושם מבואר באריכות. וכאן על כרחנו פירושו שהם ב' זמנים כשהיה בן פ"ה קודם לידת ישמעאל שנולד כשהיה בן פ"ו או כשהיה בן שבעים כשנדבר עמו בין הבתרים. וגי' הילקוט וימול בן ע"ה שנה כשנדבר עמו בין הבתרים הם ג"כ ב' זמנים בן ע"ה וכמ"ש מפורש ואברם בן ע"ה בצאתו או כשדיבר עמו בין הבתרים כנ"ל והקשה עוד שהיה לו לצות אותו בלידת ישמעאל כשהיה בן פ"ו וימול אתו יחד:

מזבלו ומעדרו. וכל מי שעובד בהכנה הפרי יותר טוב וכאן הקינמון הוא יצחק וההכנה שיהיה צדיק מתולדתו הוא צרירת הדם וכו'. וכמ"ש אבות סוף פרק ה' בן מאה כאלו מת וכו':

אמר אם חביבה. עי' מאמר זה בשלימות לעיל פר' י"א סימן ו' שפילוסוף שאל את ריב"ח והובא כאן דרך אגב ענין המילה בקיצור וצ"ל וכו'. וחלילה לומר שהם דברי אברהם שהקשה קושיות על מצות ה' ויהרהר אחריו: