פירוש מהרז״ו על בראשית רבה · פרק 30 · פסקה 10

ר"י ור"נ. הולכים לשיטתם בריש סי' ט' ע"ש:

הלך עמי. ואהיה עוזר לך כי אין לך יכולת להלוך בעצמך מחולשתך:

שכחו יפה. שהיה לו הכרה אמיתית ברורה בחכמה אלהית באור האמת שהיה מכריע יצרו בהחלט וכל כחותיו בידו להטותם כפי הסכמתו. ולא היה צריך כלל סעד לתומכו. אך נח לא היה לו שכל גדול כל כך ולא היה כח שכלו מספיק להכניע יצרו בלא סעד אלהי וזהו את האלהים התהלך נח:

ר' נחמיה אומר. לשיטתו שדורש לשבח שאם היה בדור צדיקים היה צדיק יותר רק לפי זמנו הוצרך שיעזר לו הקב"ה שאם לא היה עוזר לו לא היה יכול לעזור עצמו. וכמו מי שאוהב להמלך ורוצה לילך ולהתקרב אליו רק שהיה הדרך של טיט עבה ומשתקע בטיט בהכרח הוצרך המלך לשלוח ידו ולהצילו. כך נח בדורו שמפורש בתורה שרבה רעת האדם והחרון אף היה גדול והעולם מקולקל עומד לכלות:

במבואות האפלים. דבר עמוק הוא. והענין בזה שהקב"ה רצה להתקרב אל העולם. שכבר עברו שני האלפים של תוהו שלא היו עדיין צדיקים. והיה החושך בעולם ואברהם בשכלו הגדול והכרתו הנפלאה האיר לו האמת כשמש בצהרים. רק שהיה בארץ רחוקה. כמ"ש מארץ רחוקה באו אלי מבבל. פי' רחוקה מאור כבודו ית"ש ע' מש"ש ויק"ר פר' א' סימן י"ב וארם נהריים. על שהיו מתועבים במעשיהם אז מאד. אך ארץ ישראל היתה מעולם מוכנת להשגחה הנסית. וכמ"ש ארץ אשר ה' אלהיך דורש אותה תמיד עיני ה' אלהיך בה. ורמזתי ג"כ על ענין זה לעיל פר' כ"ט סי' ג' ועי' עוד לקמן פר' ל"ט סי' יו"ד. ואברהם השיג שהקב"ה מתקרב אל העולם לבנותו והתחיל להאיר לו במעשיו הטובים שהוא אוהב. דוק והתבונן:

ממספוטמיא. בלשון יוני מוסו תוך. פוטמיא נהרות וזהו ארץ ארם נהרים תוך נהרות פרת וחדקל. מוסף ערוך:

אשר התהלכו. וס"ד אברהם ויצחק. ופסוק זה ראיה שמ"ש התהלך לפני היינו בא"י ששם התהלכו לפניו במקום שכינתו:

ר"י ור"ל. לקמן פר' צ"ז סי' ב' ושם מפורש כי שם מקומו וכאן דרך אגב שהזכיר הכתוב הזכיר מה שדרשו בו: