פירוש מהרז״ו על בראשית רבה · פרק 8 · פסקה 11

זה אחר מהדברים. עיין לקמן פ' ל"ח ריש סי' יו"ד ומגילה דף ט':

זכר ונקבה בראם. פסוק זה הוא בבראשית ה' וכאן בפ' א' זכר ונקבה ברא אותם. והיה לו להביא פסוק שבפרשה א' שמדבר בו בכאן. וגם בירושלמי פרק א' דמגילה הלכה ט' סידר אעשה אדם. זכר ונקבה בראם. ויכל בששי וישבות בשביעי. משמע שהכוונה על פסוק שקודם ויכל ביום השביעי. וצ"ע דא"כ שינו ב' דברים. א' מנקבה לנקוביו. ואחד מברא אותם לבראם. וגם צ"ע מה הפרש מברא אותם לבראם. ולמה שינו. ואולי הכוונה שעיקר מה ששינו. הוא מנקבה לנקוביו. ולא שינו בין ברא אותם לבראם. ועל ששינוי זה בב' פסוקים. ע"כ תפסו פסוק אחרון והראשון בכלל. שהרי כבר עברו ממנו. אך אם תפסו הא' אין הב' בכלל:

ר' יהושע בר נחמיה. לקמן פר' י"ד סי' ג':

ארבע בריות מלמעלה. כאן בפסוק רמז ארבע בריות. א' ויברא אלהים. ב' בצלמו. ג' בצלם אלהים. ד' ברא אותו. וצ"ע איך דורש:

עומד כמלאכי השרת. כמ"ש שרפים עומדים ממעל לו:

העליונים נבראו בצלם ובדמות. של מעלה והם חיים לעולם. והתחתונים פרו ורבו. וחיים הם במינם זה אחר זה. והאדם ברא אותו. בצלם ובדמות מן העליונים. ואין לו קיום תמידי. שהרי מת. על כן נתן לו קיום במינו. שיפרה וירבה וזהו שסמך מיד אחר פסוק ויברא אלהים את האדם בצלמו. ויאמר להם אלהים פרו ורבו. ובזה השלים ברכתו:

ואינו מת. ואין הרשעים נענשים. ואם מת ואינו חי מה יעשו הצדיקים. ע"כ ברא אותם באופן שאם יחטא ויהיה רשע גמור ימות מיתת עולם. ואם יזכה בהחלט. ויהיה צדיק גמור יחי'. והיינו בעוה"ב חיי עולם. והבינונים. רב חסד מטה כלפי חסד: