פירוש מהרז״ו על בראשית רבה · פרק 31 · פסקה 12

הנני מסכים. שתיבת הנני פירושה שעונה לקורא אותו ומסכים עמו וכאן למי עונה שאומר הנני. על כן דורש שעונה למלאכים ומסכים עמהם שלא נתרצו בבריאת אדם ומקטרגים עליו תמיד וכמ"ש לעיל פר' ח' סימן ו' וש"נ:

מים היו. הוקשה לו מ"ש את המבול מים שהיה בהיפך המים תחלה ואח"כ מבול. על כן דרש ע"פ מדה ל"א כאלו כתוב את המים מבול. וזהו שאמר מים היו ונעשה מבול:

יצמוק. ע' מ"כ וכאן פי' יצמוק שיתיבש לחותו עד שיתבטל:

על התהום וסותמה. עי' פר"א סוף פרק כ"ב פושטין רגליהם וסותמין כל התהומות וכו' ע"ש:

על החלון סותמה. למעלה בעבים והם הענקים והיו עושים על ידי כישוף לשעה. וכמ"ש לעיל פר' כ"ו סימן ז' מ"כ בשם רש"י:

מתערכלות. אולי צ"ל מתערבלות כמ"ש בתרגום אונקלוס מתערבלין אינון בארעא והיינו בעת שנתן רגלו על התהום וכן כשבא לכנוס בתיבה. והרפאים הם אנשי דור המבול וכמ"ש לעיל פר' כ"ו סימן ז' עמש"ש. ויחוללו מלשון חלל או מלשון חיל ורתת. מתחת מים שהתגברו המים מתחת על הרפאים לדחות רגליהם מן התהומות. ואיתא בפר"א הנ"ל מה עשה הקב"ה הרתיח מי התהומות והיו שולקים את בשרם ופושטין עורן מעליהם וכו':

שאגת אריה. ובפסוק הסמוך מנשמת אלוה יאבדו ומרוח אפו יכלו והיינו דור המבול שכלו ואז שאגת אריה וגו' ושיני כפירים נתעו:

נגר היית. אל תחשוב אחר שבנית לך תיבה אם תכנס לתוכה תנצל בטבע. שאינך בענין התיבה אלא נגר לבנות אך לכנוס בתוכה שכפי הטבע היו בני הדור והחיות טורפים ומאבדים את נח ובניו ומשברים את התיבה כרגע באפם. ולענין זה צריך ברית ושבועה וקיום וזהו מ"ש והקימותי את בריתי אתך ובאת אל התיבה:

אתה ובניך לעצמך. בתנחומא נח סימן י"א שלא יהא הקב"ה עוסק בחורבן עולם והוא בונה. וכמ"ש באגדת בראשית בסוף פרק ז' וז"ל משל לשר שיצא לעשות מלחמה עם הברברין גזר ואמר מרחצאות לא יפתחו מוניטא לא תטבעו עד שאבא מן המלחמה וע' לקמן פר' ל"ו סימן ז' שקבע מוניטא שלו וכו':

בחסר ובכפן גלמוד. עי' ירושלמי תענית פרק א' הלכה ו' לקמן פר' ל"ד סימן ז':

וליוסף יולד. תענית י"א הובא ילקוט פסוק זה: