פירוש מהרז״ו על בראשית רבה · פרק 32 · פסקה 5

כי לימים עוד שבעה. אנכי ממטיר על הארץ ארבעים יום. ורמז התורה בכאן ממ"ש אנכי על פי גז"ש שהתורה נקראת אנכי והלוחות נתנו למ' יום וע"פ מדת מנגד נענשו למ' יום. וצ"ע מה לענין דור המבול שיענשו בדמיון שקבלו ישראל התורה אחר ט"ז דורות. אך האמת יורה דרכו שרשב"י דורש כמ"ש שמ"ר פר' למ"ד סוף סימן י"ג ביקש הקב"ה ליתן לדור המבול ד' דברים תורה וקרבנות וכו' ולא ביקשו ע"ש איך דורש מהפסוקים והיינו על ידי נח שהיה נביא ה'. ואם היו מקבלים התורה היו מקבלים נם הלוחות לארבעים יום ולזה נענשו על שלא קבלו ועברו על כולם:

קלקלו את הצורה. כמ"ש ויק"ר סוף פרשה כ"ג כל ארבעים יום עוסק הקב"ה בצורת הולד ולסוף ארבעים יום היא הולכת ומקלקלת עם אחר וכו' מי מפסיד הקב"ה שמאבד סממניו עכ"ל וזהו קלקול הצורה גם אפשר לפרש על שקלקלו צורת עצמם במה שנמשכו אחר יצרם ותאוותם. גם נכלל בזה על מ"ש לעיל פרשה כ"ג שנשתנה צורות פניהם ונעשו כקופות. ודרשה זו ע"פ מדת מנגד מ' יום כנגד מ' יום:

קיומו. שהברואים הם מקיימים את הארץ וכמ"ש דור הולך וכו' ובכן והארץ לעולם עומדת:

יקומיניה. הממון. וכמ"ש בהדיא לעיל פר' כ"ח סימן ז' וש"נ אם לא נכחד קימנו ממונם וכן דרשו במ"ר פרשה י"ח סימן י"ג ואת כל היקום אשר ברגליהם אלו הממון שמעמידים את האדם על רגליו ודרש כאן מדלא אמר את כל חי. ובקה"ר פסוק אם יוליד איש מאה ר' אבון אומר אוקימני ר"א אומר היקום הוא הממון וכו':

זה קין. כמ"ש לעיל פר' כ"ב סוף סימן י"ב ר"ל בשם ר' שמעון בן לקיש אמר תלאו ברפיון עד שבא מבול ושטפו. שנאמר וימח את כל היקום וגו' ויקם קין וכן הוא בשמ"ר פר' י"ב סי' ז' ופר' ל"א סימן י"ז. וכן בקהלת רבה הנ"ל שקין חי אלף ותרנ"ו שנה עד המבול. תשכ"ו שנה יותר מאדם הראשון:

ברפיון. הובא בערוך ערך רפן ופי' אויר בלע"ז ריפא ואולי הכוונה שהגזירה היתה רפויה ותלויה עד המבול:

זה שיכון. עי' לעיל סוף פר' ל"א מש"ש ותבין כאן ומ"ש ויעש נח על קיום המצוה בלא מעשה כי מאליהן באו והוא קבלן וזהו המעשה שלו: