עץ יוסף על ויקרא רבה · פרק 31 · פסקה 10

ולא שמן שומשמין כו'. קשיא הוא. כלומר למה דוקא שמן זית בחר בו ה' ולא שמן שומשמין ולא כל שאר השמנים. אטו בכלהו ליכא דחשיב כשמן זית. ומשני אלא שמן זית מזיתו (כן צ"ל וכן הוא בת"כ ובמנחות פ"ו) כלומר מפני שאילן זית הוא שבחר י"י בשמנו מפני שהזית הביא אורה לעולם. כלו' שהיה סימן טוב לעולם. ופי' מזיתו ע"ד שאמרו במנחות דף הנ"ל דתניא שמן זית (פרש"י דכתיב (שמות כ"ז) שמן זית זך) מזיתו (פרש"י שיהיו הזיתים באילן עד שיהיה בהן שמן) וזהו כוונת המדרש ג"כ:

משל למלך כו'. ס"ל דהזית לא נשחת במי המבול ולכן נמצא ממנו להביא עלה זית. וס"ל שאר האילנות לפי שקלקלו טבעם לקו ונתקלקלו אבל הזית לא קלקל טבעו (ואפשר רמז למ"ש בירושלמי ספ"א דכלאים ובשוח"ט מזמור קכ"ח שהזית אינו מקבל הרכבה. וזהו לא מרד בדור המבול שהרכיבו ושינו סדרי הבריאה בבעלי חיים וצומחים. והזית שאינו מקבל הרכבה נשאר בהוויתו כרצון וסדר הבריאה תחלה. (רד"ל). היה שכרו שעל ידו באה אורה לעולם בימי נח ובבית המקדש:

ולגיון אחד משלו. פי' מהמיוחדים שהם שומרים לראשו. והנמשל בזה הזית שהוא מהפירות המיוחדות לי"י. שהוא משבעת המינים שנשתבחה בהם א"י ומביאין בכורים מהם:

דוכסין ואפרכין כו'. מיני ממשלות הם:

קטיל הרגו'. פי' שברו. וכלו' שאילן מחובר היה והומת עכשיו:

אילו לא קטלתיה כו'. פי' אילו לא הרגתיו אילן גדול היה נעשה:

מהיכן הביאתו כו'. איידי דמייתי הך סברא שאילן מחובר היה ושלא נתקלקל בעבור שלא קלקל טבעו מייתי נמי דברי האומר מא"י או מג"ע. ופי' דבריהם כתבתי בס' נח ע"ש:

מהר המשחה. ששם היו זתים הרבה:

משבטוטי. פי' מזמורות. ויש נוסחאות משבשושי. והענין אחד הוא (מוסף הערוך):

הדא דאינון כו'. זהו שהבריות אומרים א"י לא נלקה במי המבול:

אסטרובלין. רחים התחתונה הקבוע בקרקע. ויש מי שאמר אמת הרחים והוא מקום בית קיבול (ערוך). והמוסיף כתב בלשון יוני אבן הדורכת או טוחנת בגת או ברחים נקרא אסטרבולין. וכוונת ר' יוחנן לומר מכיון דאפילו אסטרבולין נמחה במים ע"כ הביאתו ממקום שלא היה מבול. והרד"ל כתב וז"ל ואולי יתפרש לפ"ד הרמב"ן ע"פ הפדר"א שמ"מ נתגלגלו המים משאר ארצות וירדו לא"י רק שהגשמים לא ירדו עליה. דלכן קאתי לדחות דברי ר' לוי שאמר משבשושי א"י היו שגם אלו ודאי נמחו במי המבול כיון שהיו המים אדירים כ"כ עד שנמחו בהן אבני רחים אלא מג"ע הביאה עכ"ל:

אלא רמז כו'. צריך לומר דר' ברכיה השיב כן. ואולי שצ"ל א"ל רמז כו':

מרי נח. אדוני נח:

מר מזה. טוב ונוח לי להתפרנס פרנסה שהיא מרה מזה. רק שתהא מתחת ידו של הקב"ה. כי גם ב"ח טבען ורצונם להיות חפשי אף שיזונו במזון הפחות. ולא להיות נכנעין תחת אחרים אף שיזונו במזון טוב: