רבי מנשיה כו'. קאי ג"כ אאני ה' דכתיב בתר כמעשה ארץ מצרים. למימר שהנזהר מהעבירות זוכה לקבל פני שכינה כדאשכחן שכל מי שרואה כו':
קריאה במקור
עץ יוסף על ויקרא רבה · פרק 23 · פסקה 13
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
ואינו זן עיניו כו'. הכוונה כי העין הוא מהחושים שאינן ברשותו של אדם שרואה מה שאינו רוצה. לכן אמר כל מי שרואה דבר ערוה שאינו יכול לעכב עצמו מלראות בעיניו הדבר ערוה אבל אינו זן עיניו ממנה שתכף עוצם עיניו מלהסתכל ולהתבונן בה. זוכה לקבל פני שכינה לפי שהוא יתברך קדוש ושונא זימה. לכן הנזהר ומתקדש ואינו זן אפילו עיניו מדבר ערוה. יהנה מזיו השכינה. וזש"ה ועוצם עיניו מראות ברע שאע"פ שהתחיל לראות עוצם עיניו שלא להתמיד הסתכלותו בה יזכה לראות פני השכינה [גבול בנימין]:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Midrash Rabbah with Etz Yosef, Warsaw, 1867
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001987082&context=L&vid=NLI&search_scope=Local&tab=default_tab&lang=iw_IL
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 94d2d72c163ff681a4eb3c06897ddfdb95059cbd5bd3ce9ebc88b41a67301267