עץ יוסף על ויקרא רבה · פרק 22 · פסקה 2

ורבנין אמרין כו'. רבנן באו להוסיף על ר' יהודה. שלר' יהודה ליכא בדברים המזיקים תועלת לעולם כצל אדרבה הם להזיקו. ואע"ג דודאי לא איברו לבטלה. לאו בכלל ברייתו של עולם חשיבי אלא דוקא מילי דהנאה דלית בהון נזקא כגון סיבא לחבלא. ורבנן סברי דאף זבובים ופרעושים שהם מאוסים ומזיקים זימנא דאית בהו תועלת לעולם ורפואה ולכך ברייתו של עולם נינהו. ועוד דאפילו בצד שהם מזיקים לעולם הם בכלל ברייתו של עולם. ובתרתי פליגי. וזהו שאמר אח"כ דבר אחר ויתרון ארץ כו' שאפילו דברים המזיקים יש צורך בבריאתן להפרע מן הרשעים. ובתרתי פליגי:

ויכולו כו'. משמע שנשתכלל העולם עם כל צבאיו שיש בקרבו:

מלך כו' לשדה נעבד זו ציון. ר"ל כיון דאפילו דברים קלים זבובים ויתושים חשובים לפני ה' והם בכלל ברייתו של עולם שבראם בהשגחתו וזן אותם. כ"ש שהשגחתו על ציון לתת שכר לבוניה וליפרע מן מחריבה:

לפיכך אוהב כסף כו'. ר"ל השתא דאמרינן שעיני ה' משוטטות בעולם ונותן שכר ועונש ראוי להרבות במצות כי נאמן הוא בעל מלאכתנו שיששלם. ואין לשבוע מן המצות אלא להרבות בהם תמיד. ואגב אורחיה אשמועינן תו שצריך לעשות מצוה קבוע לדורות דבלאו הכי אין הנאה. והיינו מי אוהב בהמון לא תבואה. ומה שאמר שכל מי שהומה כו' אינו מקושר לדברים הראשונים אלא אקרא דמי אוהב בהמון קאי. ור"ל שפירושו שכל מי שהומה כו'. וגירסת הילקוט וכל מי שהומה כו':

מה הנאה יש לו. כיון שאין לו מצוה שיזכה בה לדורות שאחריו. כגון בונה בית הכנסת או כותב ספר תורה. והיינו לא תבואה דקאמר שלא תעשה המצות פירות תמיד כשאינו קבוע:

ויש לו מצוה קבוע כו'. ואע"פ שמשה זיכה לכל הדורות במצות. הינו במה שלמדם. אבל במעשה מצות שעשה לא זכה אלא בהבדל ערי מקלט שיצילו תמיד הרוצחים ע"י:

אז יבדיל כו'. דכיון דלא קלטו שלש שבעבר הירדן עד שנבחרו ג' שבארץ כנען למה היה טרח משה להבדילם אם לא מפני שהיא מצוה קבוע ויזכה בה לאחר זמן: