עץ יוסף על ויקרא רבה · פרק 25 · פסקה 1

הה"ד עץ חיים כו'. משום דבעי למדרש ונטעתם כל עץ מאכל הערה אל לימוד התורה וקיום מצותיה שהם נטעי נעמנים מיתורא דונטעתם. דאל"כ כי תבואו אל הארץ וערלתם ערלת פרי כל עץ מאכל מבעי ליה. ומדכתיב ונטעתם משמע דבנטיעה עצמה מצוה איכא. והיינו נטיעת התורה. ועל זה מייתי קרא דעץ חיים לזכר לומר דתורה איקריא עץ חיים. ומכיון דמייתי ליה דרש ליה כדרך המדרש:

שלא יהו דברי תורה כו'. משום דקשה ליה יתורא דעץ חיים. דלעיל מיניה כתיב אורך ימים בימינה. והא תו למה לי. לה"ק ר' אחא שלא יהו ד"ת כו' והכוונה בזה שלא יחשוב החושב מאחר שאין בעליונים מי שיוכל לקיים מעשה המצוה כפשוטן. וגם בתחתונים לא רצו לקבלה אלא ישראל נמצא שישראל עשו נחת רוח ליוצרם בקבלת התורה כי לולי הם היתה נשארת כבת בוגרת שאביה מבקש להשיאה ואינו מוצא ונשארת בירכתי ביתו עגומה. לכן אמר שאינו כן. כי עיקר מה שנתנה התורה לתחתונים לישראל אינו אלא לזכותם. שאין המצות לתועלתו יתברך רק שחפץ להצדיק את ישראל. כי אם צדקת מה תתן לו. רק להצדיקם ולהחיותם בה. וזה שאמר עץ חיים היא לטוב המקבלים אותה היינו לטוב המחזיקיה בה ניתנה לא לתועלת הנותן ח"ו. ולא תקח אמרי אלא א"כ יש לך זכות היינו אם תהיה ירא כדכתי' ירא את ה' בני וגו' ופי' אם תהיה ירא את ה' תזכה לתורה שע"י תהיה נקרא מלך כדכתיב בי מלכים ימלוכו. וזהו שאמר בני אם תקח אמרי ור"ל שאם תקח אמרי הוא סימן שאתה בני ר"ל ירא שמים. שבלא זכות לא תקח אמרי כמו שאמרו אם אין יראה אין חכמה:

והוא רוצה להשיאה. למי שמוצא. כן הוא בדב"ר פ"ז ותנחומא סדר עקב וכצ"ל וכמ"ש לעיל פ' כ"א בתך בגרה כו' [רד"ל]:

אם יש לך זכות קח אמרי. אפשר מסרס המקרא אם תצפון מצותי אתך אז תקח אמרי [רד"ל]:

אפירטון. פי' בלשון יוני ורומי שודדי אניות בים [מוסיף הערוך]:

לא היה תקומה. לרוב העולם שאינם בעלי לימוד:

יקים. שעוזר ומקים ללומדיה. מדברי הרב המאירי סוטה כ"ב נראה שמפרש מחזיק ומקים הן מקיימים המצות בפשטו. ועמלים הן שטורחים להשיג אור התורה וחכמתה ע"ש [רד"ל]:

כי בצל החכמה. סיומא דרב הונא הוא לראיה שנוכל לפרש למחזיקים מחזיקי לומדי תורה כי זה הפסוק השוום יחד ג"כ:

ולא היתה ספק בידו להחזיק. אע"פ שהחזקתו לא היתה כדי סיפוק. ומ"מ החזיק קצת במעט האפשר בידו. ולא למחות ומיחה אף שלא ישמעו בקולו: