עץ יוסף על ויקרא רבה · פרק 35 · פסקה 9

ד״א ונתתי הני תיבות ד״א מיותר [א״א] שהשתא לא דריש על תיבת ונתתי. כי אם על תיבת בעתם:

בעתם ברביעית מכנוי בעתם דייקו דרשה זו. שבבחינת הגשמים אין עת קבוע להם. שכל עת וזמן כאשר יזלו העבים גשם על הארן יריקו. ואין עת קבוע להם בבחינתם. וא״כ לא היה לו לכנות העת לגשמים. אלא יאמר ונתתי גשמכם בעת וירצה בעת אשר אתם צריכים לו. ולזה דרשו בעתם דה״ה בעת אשר לא יהיה עת וזמן לד״א אלא להם לבד. והוא לומר שגם בעת אשר הזרעים נצרכים אליהם לא ירדו בעתות אשר אתם צריכים אליהם ללכת בדרכים. אלא בעת שלא יהיה אלא עתם להם לחוד. והוא ברביעית והוא מליל ד׳ לליל ד׳ שאין בני אדם הולכים בדרכים אז כדאי׳ בפ׳ ערבי פסחיס אל יצא אדם יחידי לא בלילי ד׳ ולא בלילי שבתות מפני שאגרת בת מחלת יוצאה כו׳ [קרבן אהרן]:

או אינו אלא בערבי שבתות. דנוכל לומר דה״ק דהגשמים ירדו בעתם בעת אשר העולם צריכין אליהם אפי׳ שיהיו בערבי שבתות שהם מטרידים לאנשים ומונעים מהכנת צרכי שבת [ק״א]:

אמרו אפילו שנים כו׳. כלו׳ זה אי אפשר לפי שהכתובים מדברים בברכה וזה היא סימן קללה שכן אמרו שאע״פ שיהיו שנים כשנות אליהו שהעולם צריכין לגשמים הרבה כמו שהיו צריכין אליהם אז ומתאוים אליהם. אם ירדו בערבי שבתות הוא סימן קללה שהוא מופת על שאינם נשלחים מההשגחה ממנו יתברך אחר שהוא מבטלם מעונג שבת. וא״כ אינו אלא בשעה שאין עיכוב וביטול כלל והוא בלילי רביעית [ק״א]: