עץ יוסף על ויקרא רבה · פרק 31 · פסקה 6

כתוב אחד אומר. איידי דבעי לאתויי ועל מי לא יקום אורהו. לומר מי בא בכל באי עולם כו'. דריש רישא דקרא היש מספר לגדודיו. ומתרץ דלא תקשי אקרא אחרינא:

הרי זה מספר גדוד אחד. כלו' כל גדוד וגדוד כך מנינו. וקרא לא מיירי אלא בגדוד אחד שהוא המשמש לפני ה' לבדו בפעם אחד. ושוב גדוד אחר. כי לא ישמשו כל גדודיו יחדיו. וא"ת מ"מ היכי מתרצי קראי דאלף אלפים ישמשוניה ורכב אלהים וגו'. וי"ל דאלף אלפים ורבוא רבוון היינו רבותים אלפי שנאן דהינו ב' רבבות וב' אלפים. ופי' אלף אלפים אלף זוגות דהוו להו אלפים וכן רבוא רבוון פי' רבוא זוגות דהוו להו ב' רבוון. ונקט כה"ג משום דמלאכים ב' מינים. מהם ממונים לטובה. ומהם ממונים לרעה. כאומר עומדים עליו מימינו ומשמאלו ואז"ל אלו מיימינים לטובה ואלו משמאילים לרעה. ולכן יהיו זוגות זוגות זה לעומת זה. אבל לגדודיו אין מספר כלו' שיש בם מינים חלוקים וכל מין הוא גדוד בפני עצמו. ויש מינים רבים עד שאין מספר להם מרוב רבויים:

כיון שחרב בהמ"ק. שבימי דניאל כבר נחרב הבית:

כביכול. אף כלפי צבא השכינה הוזקקנו לאמר כך כמו ב"ו שאתה יכול לומר בו מיעוט (רש"י פ' אין דורשין):

ולכל באי עולם. כלומר העתידים לבא לעולם תמיד:

ואתה מתאוה לאורן. קמפרש ומה יצדק אנוש עם אל דכתיב בתר ועל מי לא יקום אורהו דהכי קאמר מכיון דהוא מאיר לכל איך יהיה האיש מועיל ועושה צדקה עם אל שיאיר לפניו:

הה"ד צו את בני ישראל. ויקחו אליך. כלומר אליך ולא לי כדאמרינן בפ' כל הקרבנות. ופרש"י אליך לרצותם ולהראות חבתם לפני. ולא לי ולא בשבילי שלא לאורה אני צריך: