אגדת בראשית · פרק 54

פרק (נ"ג) [נ"ד] כתובים.
[א] שיר למעלות אשא עיני [אל ההרים מאין יבא עזרי] (תהלים קכא א). זש"ה ישלח עזרך מקדש [ומציון יסעדך] (שם כ ג). בשעה שיבוא הקב"ה לגאול את ישראל אינו גואלן אלא מציון, למה שמתחילה משם נשתכלל העולם, שנאמר מציון מכלל יופי אלהים הופיע (תהלים נ ב), אימתי, ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזתים (זכרי' יד ד). וישראל אומרים אשא עיני וגו' (תהלים קכא א), ויצא ה' ונלחם בגוים ההם וגו' (זכרי' שם ג). לכך נאמר ישלח עזרך מקדש, לפיכך רוח הקודש צווחת ואומרת מי יתן מציון ישועות ישראל (תהלים יד ז).

[ב] ד"א שיר למעלות אשא עיני [אל ההרים] בשעה שברח יעקב מן לבן, והלך לו ויושב בהר, ושמע לבן והשיגו, שנאמר וישג לבן את יעקב ויעקב תקע את אהלו בהר (בראשית לא כה). והיה לבן מבקש לילך ולהרוג ליעקב, שכן משה אומר ארמי אובד אבי וגו' (דברים כו ה). ומה הוא כן, אלא מן לבן הארמי אבד יעקב אבינו, התחיל יעקב אומר אשא עיני וגו'. והקב"ה הלך כביכול ונגלה לרשע ועשה עצמו שלוחו, בשביל לעשות צרכו של יעקב, שנאמר ויבא אלהים אל לבן וגו' (בראשית לא כד), ולא עשה אלא הלך לו לבן ולא הזיקו כלום, ובא לו עשו, שנאמר וישא יעקב עיניו וירא והנה עשו בא וגו' (שם לג א), התחיל מתירא שנאמר ויירא יעקב מאוד (שם לב ח), אמר לו מי שהצילך מן לבן הוא יצילך הימני, שנאמר אשריך ישראל מי כמוך וגו' (דברים לג כט).