אגדת בראשית · פרק 16

פרק ט"ז תורה.
[א] ויהי אברהם בן תשעים שנה (בראשית יז א). זש"ה יפיפית מבני אדם וגו' חגור חרבך וגו' (תהלים מה ג ד), אמרו בני קרח המזמור הזה על אברהם, מהו יפיפית מבני אדם, מבניו של אדם הראשון משת ומאנוש ומקין, ומבניו של נח, שנאמר וירד ה' לראות וגו' בני האדם (בראשית יא ה), הוצק חן בשפתותיך (תהלים שם). בשעה שנשבעת למלך סדום, שנאמר הרימותי [ידי אל ה' אל עליון וגו'] (בראשית יד כב), כשם שהיית משיח כך הוצק חן בשפתותיך, ומה שכר נתנו לך, על כן ברכך אלהים לעולם (תהלים שם), וכל מה שנשתבחת הנית לי, ירדת לכבשן האש נתנסת נסיונות הרבה ועמדת ורדפת אחר חמשה עשר מלכים ונשתבחת בעולם, מה שעשית עשית, מכאן ואילך מבקש את להודיע גבורתי, חגור חרבך על ירך גבור, אותה שעה הודך והדרך הוא בעולם, ואימתי כך ויהי אברהם בן צ' שנה וגו' ואתנה בריתי וגו'.

[ב] ד"א ואתנה בריתי (בראשית יז ב). זש"ה סוד ה' ליראיו ובריתו להודיעם (תהלים כה יד), איזה הוא סודו של הקב"ה, זו מילה, שלא גילה הב"ה מיסטירין (פי' סוד) זו של מילה מאדם עד עשרים דור, עד שעמד אברהם ונתנה לו, שנאמר סוד ה' ליראיו זה אברהם, שנאמר בו, כי ירא אלהים אתה (בראשית כב יב), אמר לו הקב"ה אם תתן מילה את נוטל סוד, סוד ה' ליראיו, סו"ד בגימטריא שבעים. שבעים נפש אני מעמיד ממך בזכות מילה שאתה נותן בשבעים נפש ירדו אבותיך וגו' (דברים י כב), ומעמיד מהן שבעים סנהדרין, שנאמר אספה לי שבעים איש וגו' (במדבר יא טז), ומעמיד לבניך את משה שהוא הוגה את התורה בשבעים לשון, שנאמר בעבר הירדן בארץ מואב וגו' (דברים א ה), בזכות מה, בזכות מילה, שנאמר ה' אלהינו כרת עמנו ברית (שם ה ב). ברית זו מילה, לכך נאמר סוד ה' ליראיו, אמר לו הקב"ה לאברהם דיו לעבד ששוה לקונו. ובריתו להודיעם (תהלים כה יד). משל למלך שהיה לו אוהב והיה עשיר יותר מדאי, אמר מה אעשה לאוהבי זה מה אתן לו, זהב וכסף יש לו, עבדים ושפחות יש לו, אלא הריני חורגו זונין (פי' חגורה) שלי, כך אמר הקב"ה לאברהם מה אתן לך, זהב וכסף יש לך, שנאמר ואברם כבד מאד (בראשית יג ב), אלא מה אני נותן לך, הרי אני חוגרך זונין שלי, ואתנה בריתי ביני ובינך וגו' ויפול אברם על פניו וגו' הנה בריתי אתך (שם יז ב ג ד), סוד ה' ליראיו.

[ג] ד"א ויהי אברם. אמר לו הקב"ה משעה שעמד אברהם ועד אותה שעה היה העולם אפל בע"א, אבל משעמדת והודעתני בעולם הארת בעולם, שנאמר מי העיר ממזרח וגו' (ישעי' מא ב) אלא בוא ומול לפני שתהא מאיר כביכול, שנאמר ויאמר אליו אני אל וגו' ויפול אברם וגו' אני הנה בריתי אתך (בראשית שם שם), אמר לו ומי מל אותי, אמר לו הב"ה את לעצמך, נטל אברהם חרב והיה אוחז בערלו, ובא לחתוך והיה מתיירא שהי' זקן והיה מרתית, מה עשה הקב"ה כביכול שלח ידו ואחז עמו, והיה אברהם חותך, ומניין, שכן עזרא משבח אתה הוא ה' (אלהים) [האלהים] אשר בחרת באברם וגו' ומצאת את לבבו נאמן לפניך וכרות עמו הברית (נחמי' ט ז ח). וכרות לו הברית אינו אומר כן, אלא וכרות עמו, מלמד שהי' הקב"ה אוחז עם יד אברהם, ואברהם חותך, הוי וכרות עמו הברית, ותקם את דבריך כי צדיק אתה (שם שם).