אגדת בראשית · פרק 14

פרק יד נביאים.
[א] חזון ישעיהו בן אמוץ (ישעי' א א). זש"ה ודברתי על הנביאים ואנכי חזון הרביתי וגו' (הושע יב יא). אמר הקב"ה וודאי ודברתי על הנביאים אלא אנכי חזון הרביתי, שכולם אין נבואתו של זה דומה לזה, והאיך עמוס ראה אותי עומד, שנאמר ראיתי את ה' נצב על המזבח וגו' (עמוס ט א), ישעיה ראה אותי יושב, שנאמר (ראיתי) [ואראה] את ה' יושב על כסא וגו' (ישעי' ו א), משה ראה אותי כגבור, שנאמר ה' איש מלחמה (שמות טו ג). דניאל ראה אותי כזקן, שנאמר ושער ראשיה כעמר נקי (דניאל ז ט), לכך נאמר וביד הנביאים אדמה (הושע יב יא), ואף ישעיה כשנתנבא אמר תחילה התוכחות, למה היה דומה לבעל הבית שהיה לו בן והכעיסו הבן, עבר אביו וראה את הלבלר יושב, קרא אותו ואמר לו לך כתוב שאני כופר בבני, והלך וכתב ולא היה שם עדים ולא חתם. אחר זמן הלך הבן ונפל לרגלי אביו, ובקש הימנו וקבלו, ואחר כך עבר אביו אצל אותו הלבלר ואמר לו הלבלר. מה לך הנחת אגרת שכתבת לכפור בבנך ואמרת לי להביא עדים וכתוב שאני כופר בבני, אמר לו שמא אמרתי לך בכעסי אכפור בו, חס לי וכי יש לי אחר בעולם אלא הוא, אין אני כופר בבני. שמא מדמה (פי' איש אחר אמר לך ואתה חושב שאני הוא) את אותי, כך הכעיסו ישראל להקב"ה וקרא לישעיה ואמר לו כתוב שאני כופר בבני התחיל כותב שמעו שמים וגו' (ישעיה א ב), למה כופר אני בהן שהן הכעיסו אותי בנים גדלתי ורוממתי וגו' ידע שור קונהו וגו' (שם שם ג), אחר זמן בקשו ישראל מן הקב"ה וקבלן, אותו הפה שאמר והם פשעו בי (שם שם ב), חזר ואמר מחיתי כעב פשעיך וגו' (ישעי' מד כב), וקבלן שנאמר שובה אלי כי גאלתיך (שם שם), אמר לו ישעיה רבש"ע אין אתה חותם על מה שכתבת לכפור בבניך, אמר לו הקב"ה איני כופר בבניי שמא דמיתה אותי, שנאמר וביד הנביאים אדמה (הושע יב יא).

[ב] ד"א חזון ישעיהו. זש"ה יראת ה' תוסיף ימים ושנות רשעים תקצורנה (משלי י כז), יראת ה' תוסיף ימים זה ישעיה שחיה שנים הרבה טליתו של ישעיה כמה מלכים קפל, שנאמר חזון ישעיהו וגו', אמרו רבותינו מאה ועשרים שנה חיה ישעי' כנגד ק"כ שנה של ארבעה מלכים הללו עוזיהו יותם אחז יחזקיהו למה יראת ה' תוסיף ימים.

[ג] ד"א חזון ישעי' בעשרה לשונות דברה הנבואה, אמירה דיבור הגדה חידה משל מליצה נבואה משא הטפה וחזיון, ואין את מוצא קשה מכולן אלא חזון, שכך אמר ישעיהו חזות קשות הוגד לי (ישעי' כא ב), וכשנגלה הקב"ה על אברהם בחזון נגלה עליו היה מתירא לומר שנגלה עליו בדבר קשה, שנאמר אחר הדברים האלה וגו' במחזה לאמור (בראשית טו א), אמר לו הקב"ה מתירא את שנראיתי לך בחזון, חייך שאיני מראה לבניך אלא בחזון, האיך אני פורע משונאיהם, שכך ראה דניאל שנאמר חזה הוית בחזוי ליליא וארו עם ענני שמיא כבר (נש) [אנש] אתי הוה ועד עתיק יומיא מטא וקדמוהי הקרבוהו (דניאל ז י"ג). אל תתירא שנגלתי לך בחזון אל תירא אברם וגו' (בראשית שם).

[ד] ד"א חזון ישעיהו. שני נביאים נתנבאו בלשון זה, ישעיה ועובדיה, ישעיה גדול שבנביאים, ועובדיה קטן שבנביאים, ויש אומרים גר היה, ומנין, אלא כל נביא שאינו מזכיר אבותיו מזכיר מקומו. וכן את מוצא הושע בן בארי (הושע א א) הרי אביו שהוא נביא. עמוס הזכיר מקומו, דברי עמוס אשר היה בנוקדים מתקוע (עמוס א א). וכן מיכה המורשתי (מיכה א א), שהיה נביא. (עדו בן זכריה) [זכרי' בן ברכי' בן עדו הנביא] (זכרי' א א) נביא בן נביא. צפניה נביא בן נביא. עובדי' לא הזכיר לא אביו ולא מקומו, אלא סתם חזון עובדיהו (עובדי' א א), שהיה גר שהיה הירוד שבנביאים. אבל ישעיה חזון ישעיהו בן אמוץ, חזון עובדיה, שניהם שווין כאחד והאיך עובדיה לא נתנבא אלא בפני זקנים גדולים, שנאמר חזון עובדי' כה אמר ה' (עובדיה א א), הרי מפי הקב"ה, מפי סנהדרין מנין, שנאמר שמועה שמענו (שם שם), אף ישעיה נתנבא מפי הסנהדרין, ואשמע את קול ה' אומר את מי אשלח (ישעי' ו ח), מפי הקב"ה, ומי ילך לנו (שם שם), מפי סנהדרין, שאעפ"י שהיה מתנבאים מן הקב"ה אלו היתה סנהדרין זזה הימנו לא היה לו רשות להתנבאות, לכך אתה מוצא את מי אשלח מפי הקב"ה, ומי ילך לנו מפי סנהדרין, ולכך נתנבאו שניהם בחזון, שחזון גימטריא שבעים ואחד שנתנבאו שניהם בשבעים ואחד סנהדרין. ר' בנייה אומר חזון שנתנבאו שניהם בשבעים ואחד לשון, זה גדול שבנביאים, זה ירוד שבנביאים, ולמה כי אין לה' מעצור להושיע ברב או במעט (ש"א יד ו).