אגדת בראשית · פרק 58

פרק (נ"ז) [נ"ח] תורה.
[א] וישב יעקב בארץ (בראשית לז א). זש"ה מעונה אלהי קדם וגומר (דברים לג כז). אותה שעה וישכון ישראל בטח בדד וגומר (שם שם כח). אין אתה יודעים מי קדם אם מעונה, אם אלהי קדם, ובא דוד ופרש על ידי משה, תפלה למשה איש האלהים ה' מעון אתה (תהלים צ א), שלא הקדים להקב"ה דבר, שנאמר מי הקדימני ואשלם (איוב מא ג). ומתחת זרועות עולם (דברים לג כז), א"ר ברכיה אמר הקב"ה אעפ"י שבראתי את העולם ואני טוענו, אלא בשעה שיש צדיקים למטה, כאילו הן טוענין את העולם, כך ומתחת זרועות עולם. ויגרש מפניך אויב ויאמר השמד (שם שם), זה עשו (ואליפז) [ואלופיו] שכתיב למעלה ויקח עשו את נשיו וגו' (בראשית לו ו). ויגרש וגומר, אותה שעה וישכון וגו' (שם שם כח).

[ב] ד"א מעונה אלהי קדם א"ר אחא אמר הקב"ה לא בראתי מעונה אלא כדי שתהיו עושין רצוני, ומתיראין ממני בתנאין הללו, וכן הוא אומר אמרתי אך תראי אותי תקחי מוסר ולא יכרת מעונה (צפני' ג ז). ויגרש מפניך אויב ויאמר השמד (דברים לג כז). אותה שעה וישכון ישראל בטח בדד (שם שם כח). כל זמן שמ"ה בשלוה אין ישראל בשלוה, משל לקורא (דגר) שהיה מזמר בביתו של אדניו, היה יושב וסועד וקורא מזמר, אחר זמן הביא אדוניו לבן הנץ, כיון שראה אותו הקורא ברח תחת המטה, והטמין עצמו, ולא פתח עוד את פיו, נכנס המלך לסעוד [אמר] לבן ביתו, א"ל למה אינו מזמר הקורא. אמר לו מפני שהכנסת עליו בן נץ, והוא רואה אותו ומתירא ואינו מזמר, אלא הוציא את הנץ והוא מזמר, כך ישראל בעולם הזה נתונין בחוצה לארץ ישראל, ומ"ה יושבות בארצם, שנאמר אשר אמרו להן יושבי ירושלים רחקו מעל ה' לנו היא נתנה הארץ למורשה (יחזקאל יא טו). והקב"ה אומר לישראל למה אין אתם מקלסין אותי, שנאמר יונתי בחגוי הסלע וגומר השמיעני את קולך (שה"ש ב יד), אמר לו משה רבש"ע כל זמן שמ"ה בארצך אין ישראל נראין בעולם, אלא העבר אותן, והן נראין, שנאמר ויגרש וגומר ואחריו וישכון וגומר (דברים לג כז כח), אף הקב"ה כביכול אינו נראה בעולם, עד שעה שיעקור מלכות אדום, שנאמר מלך אלהים על גוים (תהלים מז ט), אותה שעה אלהים ישב על כסא קדשו (שם שם).

[ג] ד"א וישב יעקב. מה כתיב למעלה ויקח עשו וגו' (בראשית לו ו). זש"ה בזעקך יצילוך קיבוציך וגו' (ישעי' נז יג), אלו המלאכים, שנאמר ויאמר יעקב כאשר ראם וגו' (בראשית לב ג). כולם ישא רוח (ישעי' שם), זה עשו (ואליפז) [ואלופיו] וילך אל ארץ מפני יעקב אחיו (בראשית לו ו), החוסה בי ינחל ארץ (ישעי' שם), זה יעקב ובניו וישב יעקב.

[ד] ד"א וישב יעקב. זש"ה כי גרים אנחנו לפניך ותושבים ככל אבותינו (דה"א כט טו). כך הן הצדיקים, עיקר הן בעולם, ועושין עצמם טפילה, וכך את מוצא באברהם עיקרו של עולם היה, ועשה עצמו טפילה, שנאמר גר ותושב אנכי עמכם (בראשית כג ד). וכך יעקב אומר לעשו עם לבן גרתי (שם לב ה), כך ישראל כתיב גרים ותושבים וגו', לפיכך דוד אומר שמעה תפלתי ה' ושועתי האזינה (תהלים לט יג), למה, כי גר אנכי עמך תושב ככל אבותי (שם שם).