אגדת בראשית · פרק 44

פרק (מ"ג) [מ"ד] נביאים.
[א] והיה שארית יעקב וגו' כטל (מיכה ה ו). זש"ה שרשי פתוח עלי מים [וטל ילין בקצירי] (איוב כט יט), אמרו ישראל מפני שבנינו עוסקין בתורה שנמשלה כמים, דכתיב הוי כל צמא לכו למים (ישעיה נה א), לפיכך הברכות באות עלינו, שנאמר שרשי פתוח עלי מים. אימתי בשעה שחוזר הקב"ה על כל העולם ליתן להם תורה, שנאמר ויאמר ה' מסיני בא וגו' (דברים לג ב), ולא בקשו לקבל, וכיון שבא אצל ישראל, מיד קבלו עליהן, שנאמר ויענו כל העם יחדיו ויאמרו כל אשר דבר ה' נעשה (שמות יט ח), אמר להן אם כן טלו הברכות לעצמכם, שנא' ויתן לך (בראשית כז כח), לפיכך שרשי פתוח וגו', בשביל כך וטל ילין בקצירי וגו'.

[ב] ד"א והיה שארית יעקב כטל. אמרו לו ישראל כטל אתה עוש' אותנו, אמר להם כשאתם זוכין, וכן הוא אומר וישכן ישראל בטח בדד וגו' (דברים לג כח), ולמה כטל, אלא את מוצא אפילו צדיק שבצדיקים אינו שולט בטל, אלא הקב"ה בעצמו, רצונך לידע בשעה שעמד אליהו ונשבע ואמר חי ה' אלהי ישראל אשר עמדתי [לפניו אם יהיה השנים האלה טל ומטר] (מ"א יז א), ולא שמע הקב"ה אלא הטל היה יורד, מנין שכן הוא אומר לאליהו לך הראה לאחאב ואתנה [מטר] (שם יח א), טל לא נאמר, אלא ואתנה מטר, מכאן שהי' הטל יורד כל אותן הימים, שאין אדם שולט בטל אלא הקב"ה, כך אמר הקב"ה לישראל כשאתם עושין רצוני כשם שהטל אין בריה שולטת בו, כך אף אתם אין בריה שולטת בכם, שנא' והיה שארית יעקב.

[ג] ד"א והיה שארית יעקב, גדול הטל מן הגשם שבעת ימים, [הטל] מזכירין אותו ביום הראשון של פסח, אבל הגשם מזכירין אותו ביום טוב האחרון של חג, גדול הטל שאם אמר אדם בימות החמה מוריד הגשם מחזירין אותו, אבל אם אמר מוריד הטל בימות הגשמים אין מחזירין. גדול הטל שגזר ר' תענית שירדו גשמים, ועמדה זקנה אחת ועשתה לה כירים, והעלתה אותן לראש גג ליבשן, והיו הכל מתריעין ומתפללין שירדו גשמים, ואותה הזקנה מתפללת שיהא חורב, ואומרת אל תשמע להן עד שתייבש הכיריים שלי ושמע לה הקב"ה, מפני שהפילה בקשה, שנאמר אהיה כטל [לישראל יפרח כשושנה] (הושע יד ו).

[ד] ד"א [והי' שארית יעקב בקרב עמים רבים] כטל מאת ה'. שני דברים שאלו ישראל שלא כהוגן, אמרו שימני כחותם וגו' (שה"ש ח ו) (כבר נכתב בפסיקתא עד אהיה כטל לישראל) למה שהטל סימן יפה לתחיית המתים. שנא' יחיו מתיך [נבלתי יקומון וגו'] (ישעי' כו יט). א"ר ברכיה ישעיה צווח לפני הקב"ה יחיו מתיך נבלתי יקומון. אותן שמתנבלין בשבילו, זה נצלב, למה שמל את בנו, זה נשרף למה, ששומר שבת, זה נהרג, למה שעסק בתורה, לכך נאמר כי טל אורות טליך (שם שם).