אגדת בראשית · פרק 27

פרק כ"ז כתובים.
[א] לדוד מזמור נאום ה' לאדוני שב לימיני (תהלים קי א). זש"ה והיה בכל הארץ נאום ה' פי שנים בה יכרתו יגועו (זכרי' יג ח). אמר ר' ברכי' אמר הקב"ה הפה שאומר שהן שנים יכרתו יגועו. והשלישית יותר בה (שם שם). אלו ישראל, שנאמר והיה ישראל שלישיה וגו' (ישעי' יט כד), והרשעים הבבליים אומרים שיש לו בן, שנאמר ורוח די רביעאה דמה לבר אלהין (דניאל ג כה). אמר הב"ה רשעים שמא כתיב בו דמה לבר אלהא אלו הי' כתיב כן היה לכם פתחון פה, לא כתיב אלא דמה לבר אלהין, אלו המלאכים שנקראו בני אלהים, אם לא מהן הי' אומ' חוץ מזו ומזו, מי שאמ' הדבר הזה לא מכם היה, נבוכדנצר לא מכם היה בבלי היה, כשלקה לא אמר את האמת, שנאמר בריך אלההון וגו' (שם שם כח), חס ושלום לא אמר די שלח בריה אלא די שלח מלאכיה וגו' (שם שם). הוי פי שנים בה יכרתו יגועו.

[ב] ד"א שב לימיני מטה עוזך ישלח ה' מציון. איזה המטה מה שנטלה תמר מיהודה, שנאמר חותמך ופתילך ומטך (בראשית לח יח), כיון שעיברה הימנו, ויהי כמשלש חדשים וגו'. היא מוצאת וגו' (שם שם כד וכה), נתן לה דימוס ולא נשרפה, אמר לו הקב"ה ואתה הודיתה ופדית שלשה מן השרפה, תמר ושני בניה, חייך אף אני מציל שלשה מן בני בניך מן השרפה, חנניה מישאל ועזריה, שנאמר באדין נפקין שדרך מישך ועבד נגו מן גוא נורא (דניאל ג כו), באותה שעה נטל יהודה שלשה כתרים, חותמך זה זרובבל, שנאמר ביום ההוא נאום ה' צבאות אקחך זרובבל וגו' ושמתיך כחותם (חגי ב כג). ופתילך זה בית המקדש, דכתיב ופתיל פשתים בידו וקנה המדה (יחזקאל מ ג). ומטך זה משיח העומד מבני בניו, שנאמר מטה עוזך ישלח ה' מציון.