טעת מדת הדין וכו'. מדרש זה תמוה מאד ואין לו שחר כלל ונראה דה"ק לפי שבשעה שהוציא הקב"ה את ישראל קיטרג מדת הדין ואמר הללו עע"ז וכו' מה נשתנו אלו מאלו וא"כ עכשיו יאמרו כטעותם מתחלה ודע שאינם ראוים לגאול רק שהוציא לשחטם במדבר וק"ל:
קריאה במקור
ידי משה על שיר השירים רבה · Parasha 1 · פרק 7 · Midrash 2
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
היפה שבנביאים. פי' ע"ד דאיתא כל הנביאים נתנבאו בכה ומשה נתנבא בזה הדבר לפי שהיה הדיבור בעצמו נכנס לתוך פיו רק דאיתא בגמרא דב"ב אלא מעתה זה הדבר דראשי המטות נימא נמי שלא יהיה נוהג אלא באותו דור וכו' ואיתא צאי בעקבי הצאן אלו בנים קטנים שמתים בעון נדרים פי' ע"י שאינם הולכים לת"ח להתיר להם הנדר וא"כ מכח זה ידע שמשה יפה שבנביאים הוא ודו"ק היטב:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Midrash Rabbah, Vilna, 1878
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001987091/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: a52ebe02b94a88427207625ef8765f88c0982f963e6c772c1c3c0b2d1c405d31