סדר עולם רבה · פרק 15

פרק טו

והימים אשר מלך דוד על ישראל וגו' (מלכים א ב יא), ואומר ויהי בשמונים שנה וארבע מאות שנה לצאת בני ישראל מארץ מצרים בשנה הרביעית וגו' (שם ו א), ובשנה השנית ליפתח, אמר למלך בני עמון בשבת ישראל בחשבון ובבנותיה וגו' שלש מאות שנה וגו' (שופטים יא כו), ומן השנה השנית ליפתח ועד שנבנה הבית מאה וארבעים שנה, וארבעים שנה שהיו ישראל במדבר, הרי ארבע מאות ושמונים שנה. בחצי היובל נבנה הבית, בשנה הרביעית בשבוע, וכן לשלמה, שנאמר בשנה הרבעית יסד בית ה' בירח זו. ובשנה האחת עשרה בירח בול הוא החדש השמיני וגו' (מלכים א ו׳:ל״ז-ל״ח), ואת ביתו בנה שלמה שלש עשרה שנה (שם ז א), אז יקהל שלמה את זקני ישראל וגו', ויקהלו אל המלך שלמה כל איש ישראל (שם ח), מלמד שאין השכינה שורה אלא בהקהל, וכן הוא אומר וירא כל העם וירנו וגו' (ויקרא ט כד), ואומר ויקרבו כל העדה ויעמדו לפני ה' (שם ט ה), ובמתן תורה הוא אומר כי ביום השלשי ירד ה' לעיני כל העם על הר סיני (שמות יט יא), ובבית העולמים הוא אומר וככלות שלמה להתפלל והאש ירדה וגו', וכל בני ישראל ראים ברדת וגו' (דברי הימים ב ז׳:א׳), ועל אותה שעה הוא אומר צאינה וראינה בנות ציון וגו' ביום חתנתו (שיר השירים ג יא), ביום ח' שלאחר שבעת ימי המלואים, וביום שמחת לבו (שם) ביום גמר בית העולמים. ויאהב שלמה את ה' ללכת בחקות דוד (מלכים א ג ג) ארבע שנים עד שלא התחיל לבנות את הבית, אבל משהתחיל לבנות את הבית, ויקח את בת פרעה ויביאה אל עיר דוד (שם ג א), באותו הפרק והדד שמע במצרים וגו', ויהי שטן וגו' (שם יא), ויתן המלך את הכסף בירושלם כאבנים וגו', ומוצא הסוסים וגו', ותעלה ותצא וגו' (שם י), והמלך שלמה אהב וגו' (שם יא א), שתמצא לומר כי על אפי ועל חמתי וגו' (ירמיה לב לא), אבל לעת זקנת שלמה סמוך למיתתו שרתה עליו רוח הקדש, ואמר שלשה ספרים הללו, משלי, שיר השירים, קהלת. אחיה אמר לירבעם והיה אם תשמע וגו' (מלכים א יא לח), ומה בנה, לדוד נתן לו מלכות שלשים ושש שנה על ישראל, לו ל"ג ולבנו ג', ואילו זכה ירבעם בן נבט, היתה מלכות ישראל מסתיימת בידו, לו ל"ג ולבנו ג', וכן הוא אומר ואענה את זרע דוד (שם יא לט), מה תלמוד לומר למען זאת (שם), אלא כנגד ל"ו שנה שנתחתן שלמה בפרעה מלך מצרים, ומה תלמוד לומר אך לא כל הימים (שם), כבר גלוי לפניו שאסא עומד לקלקל: