סדר עולם רבה · פרק 7

פרק ז

וידבר ה' אל משה לאמר, ביום החדש הראשון באחד לחדש תקים את משכן אהל מועד, ושמת שם וגו', והבאת את השלחן וגו' (שמות מ׳:ב׳-ג׳), התחילו ז' ימי המלואים בכ"ג באדר, ובאחד בניסן שלמו. כל ז' ימי המלואים היה משה מעמיד את משכן בכל בקר ובקר ומקריב עליו קרבנות ומפרקו, ובשמיני העמידו ולא פרקו, רבי יוסי ברבי יהודה אומר אף בשמיני העמידו ופירקו. ואכל אהרן ובניו את בשר האיל ואת הלחם אשר בסל, ופתח אהל מועד תשבו יומם ולילה שבעת ימים וגו' ויעש אהרן ובניו וגו' (ויקרא ח׳:ל״ה), ויהי ביום השמיני וגו' (שם ט א), אחר ז' ימי המלואים, ואחד בשבת היה, וראש חדש ניסן היה, ובו ביום עמדו אהרן ובניו ורחצו את ידיהם ואת רגליהם מן הכיור, ועבדו את כל העבודות, והסדירום על הסדר, ובו ביום התחילו הנשיאים להקריב, שנאמר ויהי המקריב ביום הראשון (במדבר ז יב), ראשון למעשה בראשית ראשון לנשיאים, ראשון לשכון שכינה בישראל, שנאמר ושכנתי בתוך בני ישראל (שמות כט מה), ראשון לאיסור במה, ראשון לכהונה, ראשון לברכה, ראשון לעבודה, ראשון לחדשים, ראשון לשחיטת צפון, ראשון לאכילת קדשים, ראשון לירידת האש, שנאמר ותצא אש וגו' (ויקרא ט כד), בו ביום הקריבו ישראל תמידין נדרים ונדבות חטאות ואשמות בכורות ומעשרות, ועל אותו יום הוא אומר, עורי צפון ובואי תימן הפיחי גני יזלו בשמיו (שיר השירים ד טז), עורי צפון, זו עולה הנשחטת בצפון, ובואי תימן, אלו שלמים הנשחטין בדרום, הפיחי גני, זה אהל מועד, יזלו בשמיו, זה קטורת הסמים, יבא דודי לגנו (שם), זו השכינה, ויאכל פרי מגדיו (שם), אלו הקרבנות, באתי לגני אחתי כלה (שם ה א), זה יום שמיני, אריתי מורי עם בשמי (שם), זו קטורת ולבונה והמנחות, אכלתי יערי עם דבשי (שם), אלו איברי העולה ואימורי קדשי קדשים, שתיתי ייני עם חלבי (שם), אלו הנסכים ואימורי קדשים קלים, אכלו רעים (שם), זה משה ואהרן, שתו ושכרו דודים (שם), זו כנסת ישראל. בו ביום נמצאת אלישבע בת עמינדב יתרה על ישראל ארבע שמחות ואבל אחד, יבמה מלך, ובעלה כהן גדול, אחיה נשיא, ובניה סגני כהונה, ואבלה בשני בניה נדב ואביהוא, ויש אומרים אף בן בנה משוח מלחמה זה פינחס. בשני בניסן שרף אלעזר הכהן פרת חטאת, והזו כל ישראל ושנו, בארבעה עשר בו שחטו ישראל את פסחיהם, ויום השבת היה: