פרקי דרבי אליעזר · פרק 12

חִבָּה יְתֵרָה חִבַּב הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאָדָם הָרִאשׁוֹן, שֶׁבְּרָאוֹ בְּמָקוֹם טָהוֹר, בִּמְקוֹם בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, וְהִכְנִיסוֹ לְאַפַּדְנוֹ. שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ב, טו): ״וַיִּקַּח ה' אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן עֵדֶן״. מֵאֵי זֶה מָקוֹם לְקָחוֹ? מִבֵּית הַמִּקְדָּשׁ, וְהִכְנִיסוֹ לְפַּלָּטִין שֶׁלּוֹ – זֶה גַּן עֵדֶן. שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן עֵדֶן לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ״. וְשֶׁמָּא תֹּאמַר כִּי יֵשׁ מְלָאכָה בְּגַן עֵדֶן לְפַתֵּחַ וּלְשַׁדֵּד אֶת הָאֲדָמָה. וְלֹא כָל הָאִילָנוֹת נִצְמָחִין מֵאֲלֵיהֶן?

אוֹ שֶׁמָּא תֹּאמַר: יֵשׁ מְלָאכָה בְּגַן עֵדֶן לְהַשְׁקוֹת אֶת הַגָּן? וַהֲלֹא כְּבָר נָהָר יוֹצֵא מֵעֵדֶן לְהַשְׁקוֹת אֶת הַגָּן, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְנָהָר יֹצֵא מֵעֵדֶן״ וְכוּ'.

וּמַה הַלָּשׁוֹן הַזֶּה ״לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ״? לֹא אָמַר ״לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ״ אֶלָּא לַעֲסֹק בְּדִבְרֵי תוֹרָה וְלִשְׁמֹר אֶת כָּל מִצְוֹתֶיהָ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״לִשְׁמֹר אֶת דֶּרֶךְ עֵץ הַחַיִּים״, וְאֵין עֵץ חַיִּים אֶלָּא תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ״.

וְהָיָה אָדָם מְטַיֵּל בְּגַן עֵדֶן כְּאַחַד מִמַּלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: ״אֲנִי יָחִיד בְּעוֹלָמִי, אַף זֶה יָחִיד בְּעוֹלָמוֹ. אֲנִי אֵין פְּרִיָּה וְרְבִיָּה לְפָנַי, אַף זֶה אֵין פְּרִיָּה וְרְבִיָּה לְפָנָיו. הוּא שֶׁבְּרָאָנוּ״. לֹא טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: (אם זכה לא לנגדו כנגדו, ואם לא לנגדו) [״אַל תִּקְרֵי 'כְּנֶגְדּוֹ' אֶלָּא 'לְנֶגְדּוֹ'. אִם זָכָה – תִּהְיֶה לוֹ עֵזֶר, וְאִם לָאו – לְנֶגְדּוֹ לְהִלָּחֵם״.]

וְכֵיוָן שֶׁשָּׁמְעָה הָאָרֶץ הַלָּשׁוֹן הַזֶּה, עוֹד רָעֲדָה וְרָעֲשָׁה וְאָמְרָה לִפְנֵי בּוֹרְאָהּ: ״רִבּוֹן הָעוֹלָמִים, אֵין לִי כֹּחַ לָזוּן צֹאנוֹ שֶׁל אָדָם!״ אָמַר לָהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: ״אֲנִי וְאַתְּ נָזוּן צֹאנוֹ שֶׁל אָדָם״, וְחָצוּ בֵּין שְׁנֵיהֶם: הַלַּיְלָה שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְהַיּוֹם לָאָרֶץ. מֶה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא? בָּרָא שְׁנַת חַיִּים, וְאָדָם שׁוֹכֵב וְיָשֵׁן וְהוּא מְזוֹנוֹ וּרְפוּאָתוֹ וְחַיִּים לוֹ וּמָנוֹחַ לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״יָשַׁנְתִּי אָז יָנוּחַ לִי״. וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא סוֹמֵךְ עִם הָאָרֶץ וּמַשְׁקֶה אוֹתָהּ וְהִיא נוֹתֶנֶת פֵּרוֹתֶיהָ מָזוֹן לְכָל הַבְּרִיּוֹת. אֲבָל מְזוֹנוֹתָיו שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן – ״בְּעִצָּבוֹן תֹּאכֲלֶנָּה כָּל יְמֵי חַיֶּיךָ״.

חָס הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל אָדָם הָרִאשׁוֹן שֶׁלֹּא לְהַכְאִיבוֹ, וְהִפִּיל עָלָיו שְׁנַת תַּרְדֵּמָה וְיָשַׁן לוֹ. וְלָקַח עֶצֶם מִצַּלְעוֹתָיו וּבָשָׂר מִלִּבּוֹ וַעֲשָׂאָהּ עֵזֶר, וְהֶעֱמִידָהּ כְּנֶגְדּוֹ. וְהֵקִיצוֹ מִשְּׁנָתוֹ וְרָאָה אוֹתָהּ שֶׁהִיא עוֹמֶדֶת כְּנֶגְדּוֹ וְאָמַר: ״זֹאת הַפַּעַם עֶצֶם מֵעֲצָמַי וּבָשָׂר מִבְּשָׂרִי״. עַד שֶׁהָיָה לְבַדּוֹ נִקְרָא שְׁמוֹ אָדָם.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: עַל שֵׁם אֲדָמָה שֶׁלּוּקַח מִמֶּנָּה נִקְרָא שְׁמוֹ אָדָם. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה אוֹמֵר: עַל שֵׁם בָּשָׂר וָדָם נִקְרָא שְׁמוֹ. וּמִשֶּׁבָּנָה לוֹ עֵזֶר ״אֵשׁ״ שְׁמוֹ, וְהִיא ״אֵשׁ״.

מָה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא? נָתַן שְׁמוֹ יוֹ״ד הֵ״א יָהּ, אָמַר: אִם הוֹלְכִים בִּדְרָכַי וְשׁוֹמְרִים מִצְוֹתַי, הֲרֵי שְׁמִי נָתוּן בֵּינֵיהֶם וּמַצִּיל אוֹתָם מִכָּל צָרָה. וְאִם לָאו, אֲנִי נוֹטֵל אֶת שְׁמִי מִבֵּינֵיהֶם וְהֵם נַעֲשִׂים אֵשׁ וְהָאֵשׁ אוֹכֶלֶת אֵשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי אֵשׁ הִיא עַד אֲבַדּוֹן תֹּאכֵל וּבְכָל תְּבוּאָתִי תְשָׁרֵשׁ״.

עֶשֶׂר חֻפּוֹת עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאָדָם הָרִאשׁוֹן בְּגַן עֵדֶן, וְכֻלָּם שֶׁל אֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת וְשֶׁל זָהָב. וַהֲלֹא לֶחָתָן אֵין עוֹשִׂין לוֹ אֶלָּא חֻפָּה אַחַת, וּלְמֶלֶךְ עוֹשִׂין לוֹ שָׁלֹשׁ חֻפּוֹת, וְלַחֲלֹק כָּבוֹד לְאָדָם הָרִאשׁוֹן עָשָׂה לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עֶשֶׂר בְּגַן עֵדֶן, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל כח יג): ״בְּעֵדֶן גַּן אֱלֹהִים הָיִיתָ כָּל אֶבֶן יְקָרָה״. הֲרֵי אֵלּוּ עֶשֶׂר חֻפּוֹת, וְהָיוּ הַמַּלְאָכִים מְתוֹפְפִים בְּתֻפִּים וּמְרַקְּדִין כִּנְקֵבוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל כח יג): ״מְלֶאכֶת תֻּפֶּיךָ וּנְקָבֶיךָ בָּךְ״.

בְּיוֹם שֶׁנִּבְרָא בּוֹ אָדָם הָרִאשׁוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל כח יג) ״בְּיוֹם הִבָּרַאֲךָ כּוֹנָנוּ״, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת: ״בּוֹאוּ וְנִגְמֹל חֶסֶד לְאָדָם הָרִאשׁוֹן וּלְעֶזְרוֹ, שֶׁעַל מִדַּת גְּמִילוּת חֲסָדִים הָעוֹלָם עוֹמֵד״. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: ״חֲבִיבָה גְּמִילוּת חֲסָדִים מִזְּבָחִים וְעוֹלוֹת שֶׁיִּשְׂרָאֵל עֲתִידִין לְהַקְרִיב לְפָנַי עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ״, שֶׁנֶּאֱמַר (הושע ו ו) ״כִּי חֶסֶד חָפַצְתִּי וְלֹא זָבַח״.

וְהָיוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת מְהַלְּכִין וְהוֹלְכִין לְפָנָיו כְּמוֹ רוֹעִים הַמְּשַׁמְּרִים אֶת הַחֻפּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים צא יא): ״כִּי מַלְאָכָיו יְצַוֶּה לָּךְ לִשְׁמָרְךָ בְּכָל דְּרָכֶיךָ״, וְאֵין דֶּרֶךְ זוֹ אֶלָּא דֶּרֶךְ חֲתָנִים. וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּחַזָּן, מַה דַּרְכּוֹ שֶׁל חַזָּן לַעֲמֹד וּלְבָרֵךְ לַכַּלָּה בְּתוֹךְ חֻפָּתָהּ, כָּךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עָמַד וּבֵרַךְ לְאָדָם וּלְעֶזְרוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים״.