פרקי דרבי אליעזר · פרק 14

עֲשָׂרָה יְרִידוֹת יָרַד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל הָאָרֶץ, וְאֵלּוּ הֵן: אַחַת בְּגַן עֵדֶן, וְאַחַת בְּדוֹר הַפְּלַגָּה, וְאַחַת בִּסְדוֹם, וְאַחַת בַּסְּנֶה, וְאַחַת בְּמִצְרַיִם, וְאַחַת בְּסִינַי, וְאַחַת בְּנִקְרַת הַצּוּר, וּשְׁתַּיִם בְּאֹהֶל מוֹעֵד, וְאַחַת לֶעָתִיד לָבֹא.

אַחַת בְּגַן עֵדֶן. מִנַּיִן? שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיִּשְׁמְעוּ אֶת קוֹל ה' אֱלֹהִים מִתְהַלֵּךְ בַּגָּן״. וּכְתִיב: ״דּוֹדִי יָרַד לְגַנּוֹ לַעֲרוּגוֹת הַבֹּשֶׂם״. יָשַׁב בְּדִין וְשָׁפַט בְּדִין. אָמַר לוֹ: ״מִפְּנֵי מָה אַתָּה בָּרַחְתָּ מִלְּפָנַי?״ אָמַר: ״אֶת קוֹלְךָ שָׁמַעְתִּי בַּגָּן וָאִירָא כִּי עֵירֹם אָנֹכִי וָאֵחָבֵא״.

מָה הָיָה לְבוּשׁוֹ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן? עוֹר צִפֹּרֶן וַעֲנַן כָּבוֹד הַמְכַסֶּה עָלָיו. וְכֵיוָן שֶׁאָכַל מִפֵּרוֹת הָאִילָן, נִפְשַׁט עוֹרוֹ וְצִפֹּרֶן מֵעָלָיו וְנִסְתַּלְּקָה עֲנַן כָּבוֹד מֵעָלָיו, וְרָאָה עַצְמוֹ עָרוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיֹּאמֶר מִי הִגִּיד לְךָ כִּי עֵירֹם אָתָּה?״

אָמַר אָדָם לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רִבּוֹן כָּל הָעוֹלָמִים, כְּשֶׁהָיִיתִי לְבַדִּי לֹא חָטָאתִי לְךָ, אֶלָּא שֶׁהָאִשָּׁה שֶׁהֵבֵאתָ אֶצְלִי הִיא הִדִּיחָה אוֹתִי מִדְּרָכֶיךָ, שֶׁנֶּאֱמַר ״הָאִשָּׁה אֲשֶׁר נָתַתָּ עִמָּדִי״ וְכוּ'. קָרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לָאִשָּׁה וְאָמַר לָהּ: ״לֹא דַּיֵּךְ שֶׁחָטָאת אֶת עַצְמֵךְ, אֶלָּא שֶׁחָטָאת אֶת אָדָם?״ אָמְרָה לְפָנָיו: רִבּוֹן כָּל הָעוֹלָמִים, הַנָּחָשׁ הִסִּיחַ דַּעְתִּי לַחֲטֹא לְפָנֶיךָ, שֶׁנֶּאֱמַר ״הַנָּחָשׁ הִשִּׁיאַנִי וָאֹכֵל״. וְהֵבִיא שְׁלָשְׁתָּן וְנָתַן עֲלֵיהֶם גְּזַר דִּין מִתִּשְׁעָה קְלָלוֹת וּמָוֶת.

וְהִפִּיל אֶת סָמָאֵל וְאֶת כַּת שֶׁלּוֹ מִמְּקוֹם קְדֻשָּׁתָן מִן הַשָּׁמַיִם, וְקִצֵּץ רַגְלָיו שֶׁל נָחָשׁ, וּפָקַד עָלָיו לִהְיוֹת מַפְשִׁיט אֶת עוֹרוֹ וּמִצְטַעֵר אַחַת לְשִׁבְעָה שָׁנִים בְּעִצָּבוֹן גָּדוֹל. וְאָרְרוֹ שֶׁיִּהְיֶה שׁוֹאֵף בְּמֵעָיו, וּמְזוֹנוֹ נֶהְפַּךְ בְּמֵעָיו לְעָפָר, וּמְרוֹרַת פְּתָנִים מָוֶת בְּפִיהוּ. תִּתֵּן שִׂנְאָה בֵּינוֹ לְבֵין בְּנֵי הָאִשָּׁה שֶׁהָיוּ רוֹצְצִין אֶת רֹאשׁוֹ, וְאַחַר מִמֶּנּוּ הַמָּוֶת. וְנָתַן לָאִשָּׁה מִתֵּשַׁע קְלָלוֹת וָמָוֶת: עִנּוּי לֵידָה וְעִנּוּי דַּם בְּתוּלִים וְעִנּוּי הֵרָיוֹן וְעִנּוּי גִּדּוּל בָּנִים, וּמְכַסָּה אֶת רֹאשָׁהּ כְּאָבֵל, וְאֵינָהּ מְגַלַּחַת אוֹתָהּ כִּי אִם בִּזְנוּת, וְרָצַע אֶת אָזְנָהּ כְּעֶבֶד עוֹלָם, וּכְשִׁפְחָה מְשָׁרֶתֶת בַּעְלָהּ, וְאֵינָהּ נֶאֱמֶנֶת בְּעֵדוּת, וְאַחַר כָּל אֵלֶּה מָוֶת.

וְהוֹצִיא דּוֹמִיס לְאָדָם מִתֵּשַׁע קְלָלוֹת וּמָוֶת: וְקִצֵּר כֹּחוֹ, וְקִצֵּר קוֹמָתוֹ, טֻמְאַת הַזָּב, טֻמְאַת הַקֶּרִי, טֻמְאַת תַּשְׁמִישׁ הַמִּטָּה, זוֹרֵעַ חִטִּים וְקוֹצֵר קוֹצִים, וּמַאֲכָלוֹ בְּעֵשֶׂב הָאָרֶץ כַּבְּהֵמָה, לַחְמוֹ בִּדְאָבָה, מְזוֹנוֹתָיו בְּזֵיעַ, וְאַחַר כָּל אֵלּוּ מָוֶת.

אִם אָדָם חָטָא, מָה חָטְאָה אֶרֶץ שֶׁנֶּאֶרְרָה? אֶלָּא עַל שֶׁלֹּא הִגִּיד אֶת מַעֲשֶׂיהָ, לְפִיכָךְ נֶאֶרְרָה. וּבְשָׁעָה שֶׁבְּנֵי אָדָם חוֹטְאִין בַּעֲבֵירוֹת הַקַּלּוֹת, הוּא מַכֶּה פֵּרוֹתֶיהָ שֶׁל אֶרֶץ בַּעֲבוּר בְּנֵי אָדָם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אֲרוּרָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרֶךָ״.

(מהדורה אחרת: פרק ארבעה עשר מהדורת ונציה 1544)
עֶשֶׂר יְרִידוֹת יָרַד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל הָאָרֶץ, וְאֵלּוּ הֵן: אַחַת בְּגַן עֵדֶן, וְאַחַת בְּדוֹר הַפְּלַגָּה, וְאַחַת בִּסְדֹם, וְאַחַת בַּסְּנֶה, וְאַחַת בְּסִינַי, וּשְׁתַּיִם בְּנִקְרַת הַצּוּר, וּשְׁתַּיִם בְּאֹהֶל מוֹעֵד, וְאַחַת לֶעָתִיד לָבֹא. אַחַת בְּגַן עֵדֶן מִנַּיִן? שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיִּשְׁמְעוּ אֶת קוֹל ה' אֱלֹהִים מִתְהַלֵּךְ בַּגָּן לְרוּחַ הַיּוֹם״, וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר: ״דּוֹדִי יָרַד לְגַנּוֹ״. יָשַׁב לוֹ בְּדִין אֱמֶת, שׁוֹפֵט צֶדֶק וֶאֱמֶת, קָרָא לְאָדָם וְאָמַר לוֹ: ״לָמָּה בָּרַחְתָּ מִפָּנַי?״ אָמַר לְפָנָיו: ״שִׁמְעֲךָ שָׁמַעְתִּי וְרָעֲדוּ עַצְמוֹתַי״, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אֶת קֹלְךָ שָׁמַעְתִּי בַּגָּן וָאִירָא כִּי עֵירֹם אָנֹכִי״. מַה הָיָה לְבוּשׁוֹ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן? עוֹר שֶׁל צִפֹּרֶן וַעֲנַן כָּבוֹד מְכֻסֶּה עָלָיו. כֵּיוָן שֶׁאָכַל מִפֵּרוֹת הָאִילָן, נִפְשַׁט עוֹר צִפֹּרֶן מֵעָלָיו וְרָאָה עַצְמוֹ עֵרוֹם, וְנִסְתַּלֵּק עֲנַן הַכָּבוֹד מֵעָלָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיֹּאמֶר מִי הִגִּיד לְךָ כִּי עֵירֹם אָתָּה הֲמִן הָעֵץ אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ״ וְכוּ'. אָמַר אָדָם לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: ״רִבּוֹן כָּל הָעוֹלָמִים, כְּשֶׁהָיִיתִי לְבַדִּי שֶׁמָּא חָטָאתִי לְךָ? אֶלָּא הָאִשָּׁה שֶׁהֵבֵאתָ אֶצְלִי הִיא הִדִּיחָה אוֹתִי מִדְּבָרֶיךָ״, שֶׁנֶּאֱמַר: ״הָאִשָּׁה אֲשֶׁר נָתַתָּ עִמָּדִי הִוא נָתְנָה לִּי מִן הָעֵץ וָאֹכֵל״.