פרקי דרבי אליעזר · פרק 51

רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: כְּמוֹ רָאשֵׁי חֳדָשִׁים מִתְחַדְּשִׁים וּמִתְקַדְּשִׁים בָּעוֹלָם הַזֶּה, כָּךְ יִהְיוּ יִשְׂרָאֵל מִתְחַדְּשִׁים וּמִתְקַדְּשִׁים לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר: ״דַּבֵּר אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם קְדֹשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה'״. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: שָׁמַיִם וָאָרֶץ עֲתִידִים לַעֲבֹר וּלְחַדֵּשׁ, מַה כְּתִיב עֲלֵיהֶם? ״וְנָגֹלּוּ כַסֵּפֶר הַשָּׁמָיִם״. כְּאָדָם הַקּוֹרֵא בַּתּוֹרָה וְגוֹלֵל אוֹתָהּ וְחוֹזֵר וּפוֹתֵחַ וְגוֹלֵל אוֹתָהּ, כָּךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עָתִיד לָגֹל אֶת הַשָּׁמַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְנָגֹלּוּ הַשָּׁמַיִם כַּסֵּפֶר וְהָאָרֶץ כַּבֶּגֶד תִּבְלֶה״. כְּאָדָם שֶׁהוּא פּוֹשֵׁט אֶת טַלִּיתוֹ וּמְקַפֵּל אוֹתָהּ וְחוֹזֵר וּפוֹתֵחַ וְלוֹבֵשׁ אוֹתָהּ וּמְחַדֵּשׁ אוֹתָהּ בִּמְקוֹמָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְהָאָרֶץ כַּבֶּגֶד תִּבְלֶה״.

וְכָל יוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ יִטְעֲמוּן טַעַם מִיתָה שְׁנֵי יָמִים, שֶׁאֵין נֶפֶשׁ אָדָם וּבְהֵמָה עַל הָאָרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְיֹשְׁבֶיהָ כְּמוֹ כֵן יְמֻתוּן״. וּבַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי מְחַדֵּשׁ אֶת הַכֹּל וּמְחַיֶּה אֶת הַמֵּתִים וּמְקַיֵּם אוֹתָהּ לְפָנָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: ״יְחַיֵּנוּ מִיֹּמָיִם בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי יְקִימֵנוּ וְנִחְיֶה לְפָנָיו״.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: כָּל צְבָא הַשָּׁמַיִם עֲתִידִים לַעֲבֹר וּלְהִתְחַדֵּשׁ. מַה כְּתִיב עֲלֵיהֶם? ״וְכָל צְבָאָם כִּנְבֹל עָלֶה מִגֶּפֶן״. מָה גֶּפֶן וְהַתְּאֵנָה הַזֹּאת נוֹבְלִים וְעוֹמְדוֹת כְּאֵשׁ יָבֵשׁ, וְחוֹזֶרֶת וּפוֹרַחַת וְנוֹצֶצֶת וּמוֹצִיאוֹת עָלִים חֲדָשִׁים רַעֲנַנִּים, כָּךְ כָּל צְבָא הַשָּׁמַיִם עֲתִידִין לִיבּוֹל, וְהֵן חוֹזְרִין וּמִתְחַדְּשִׁין לְהוֹדִיעַ לְפָנָיו שֶׁיֵּשׁ מְבַלֶּה וְאֵינוֹ בוֹלֶה. וְאֵין עוֹד לֹא רָעָב וְלֹא רַע וְלֹא מַגֵּפָה, וְאֵין עוֹד צָרוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי הִנְנִי בוֹרֵא שָׁמַיִם חֲדָשִׁים וָאָרֶץ חֲדָשָׁה״.

רַבִּי יַנַּאי אוֹמֵר: כָּל צְבָא הַשָּׁמַיִם עוֹבְרִים וּמִתְחַדְּשִׁים בְּכָל יוֹם. וּמַהוּ צְבָא הַשָּׁמַיִם? הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ וְהַכּוֹכָבִים וְהַמַּזָּלוֹת. תֵּדַע לְךָ שֶׁהוּא כֵּן – בֹּא וּרְאֵה: כְּשֶׁהַשֶּׁמֶשׁ נוֹטָה לָבֹא לַמַּעֲרָב, וְהוּא רוֹחֵץ בְּמֵי אוֹקְיָאנוֹס כְּאָדָם שֶׁהוּא רוֹחֵץ אֶת נֵרוֹ בְּתוֹךְ הַמַּיִם. כָּךְ מֵימֵי אוֹקְיָאנוֹס מְכַבִּין שַׁלְהֲבוֹתָיו שֶׁל שֶׁמֶשׁ, וְאֵין נֹגַהּ לוֹ, וְאֵין שַׁלְהֶבֶת שֶׁל שֶׁמֶשׁ מֵאִיר כָּל הַלַּיְלָה בָּעוֹלָם עַד שֶׁיָּבֹא לַמִּזְרָח. וּכְשֶׁיָּבֹא לַמִּזְרָח, רוֹחֵץ בִּנְהַר שֶׁל אֵשׁ כְּאָדָם שֶׁהוּא מַדְלִיק אֶת נֵרוֹ בְּתוֹךְ הָאֵשׁ. כָּךְ הַשֶּׁמֶשׁ מַדְלִיק אֶת נֵרוֹתָיו וְלוֹבֵשׁ שַׁלְהֲבוֹתָיו וְעוֹלֶה לְהָאִיר עַל הָאָרֶץ, וּמְחַדֵּשׁ בְּכָל יוֹם מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית. כֵּן עַד שֶׁיָּבֹא הָעֶרֶב. וּלְעֵת הָעֶרֶב, הַיָּרֵחַ וְהַכּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת רוֹחֲצִים בִּנְהַר שֶׁל בָּרָד וְעוֹלִין לְהָאִיר עַל הָאָרֶץ. לֶעָתִיד לָבֹא, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְחַדֵּשׁ אוֹתָם וּמוֹסִיף עַל אוֹרָם אוֹר שִׁבְעַת יָמִים, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְהָיָה אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה וְאוֹר הַחַמָּה יִהְיֶה שִׁבְעָתַיִם כְּאוֹר שִׁבְעַת הַיָּמִים בְּיוֹם חֲבֹשׁ ה' אֶת שֶׁבֶר עַמּוֹ וּמַחַץ מַכָּתוֹ יִרְפָּא״. בְּאֵי זֶה יוֹם? בְּיוֹם גְּאֻלַּת יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: ״בְּיוֹם חֲבֹשׁ ה' אֶת עַמּוֹ״.

רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: עוֹלָה שֶׁמַּקְרִיבִין בְּכָל שַׁבָּת כְּבָשִׂים שְׁנַיִם, וְעוֹלַת רֹאשׁ חֹדֶשׁ פָּרִים שְׁנַיִם. וְאֵלּוּ שְׁנַיִם? שְׁנֵי עוֹלָמוֹת: הָעוֹלָם הַזֶּה וְהָעוֹלָם הַבָּא. אַיִל אֶחָד וְשָׂעִיר אֶחָד, כְּשֵׁם שֶׁהֵם גּוֹי אֶחָד וֵאלֹהֵיהֶם אֶחָד. כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה שִׁבְעָה תְּמִימִים, כְּנֶגֶד מַקְרִיבֵיהֶם לְמְחַדְּשָׁן כְּמוֹ רָאשֵׁי חֳדָשִׁים, שֶׁנֶּאֱמַר: ״זֹאת עֹלַת חֹדֶשׁ בְּחָדְשׁוֹ״.

רַבִּי זְכַרְיָה אוֹמֵר: אַחַר ״עֹלַת הַחֹדֶשׁ״ מַה כְּתִיב? ״וּשְׂעִיר עִזִּים אֶחָד לְחַטָּאת לַה'״. הַחַטָּאת לָמָּה? כְּשֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת עוֹלָמוֹ, בָּרָא שְׁנֵי מְאוֹרוֹת גְּדוֹלִים, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת שְׁנֵי הַמְּאוֹרוֹת הַגְּדוֹלִים״, הַגָּדוֹל אֶחָד וְהַקָּטָן אֶחָד. וְהִקְשָׁה הַיָּרֵחַ אֶת עָרְפּוֹ שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת רְצוֹן בּוֹרְאוֹ, שֶׁלֹּא רָצָה לִהְיוֹת קָטָן. לְפִיכָךְ מַקְרִיבִים עָלָיו שְׂעִיר חַטָּאת לְמַעְלָה לְעוֹלַת רֹאשׁ חֹדֶשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּשְׂעִיר עִזִּים אֶחָד לְחַטָּאת לַה'״. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: הַשָּׂעִיר הַזֶּה יִהְיֶה כַּפָּרָה עָלַי עַל שֶׁמִּעַטְתִּי אֶת הַיָּרֵחַ.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: בֵּית הַמִּקְדָּשׁ עָתִיד לַעֲלוֹת וּלְהִתְחַדֵּשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר ״הִנְנִי עֹשֶׂה חֲדָשָׁה עַתָּה תִצְמָח הֲלוֹא תֵדָעוּהָ״. וּשְׁעָרָיו שֶׁטָּבְעוּ לָאָרֶץ עֲתִידִין לַעֲלוֹת וּלְהִתְחַדֵּשׁ כָּל אֶחָד בִּמְקוֹמוֹ, ״וְשַׁעַר הֶחָצֵר הַפְּנִימִי הַפּוֹנֶה קָדִים״ וְכוּ'.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: בֶּחֳדָשִׁים וּבְשַׁבָּתוֹת יִשְׂרָאֵל יוֹשְׁבִים שָׁם וְרוֹאִין אֶת הַדְּלָתוֹת נִפְתָּחִין מֵאֲלֵיהֶם, וְיוֹדְעִין שֶׁשְּׁכִינָתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שָׁם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בָּא בוֹ״. מִיָּד כּוֹרְעִים וּמִשְׁתַּחֲוִים לִפְנֵי הָאֱלֹהִים. וְכֵן לְשֶׁעָבַר וְכֵן לֶעָתִיד, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְהִשְׁתַּחֲווּ עַם הָאָרֶץ פֶּתַח הַשַּׁעַר הַהוּא בַּשַּׁבָּתוֹת וּבֶחֳדָשִׁים״.

רַבִּי יוֹנָתָן אוֹמֵר: וַהֲלֹא כָּתוּב ״אֵין כָּל חָדָשׁ תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ״! אָמְרוּ לוֹ: הַצַּדִּיקִים מִתְחַדְּשִׁים וְכָל מַעֲשֵׂיהֶם, אֲבָל הָרְשָׁעִים אֵין לָהֶם דָּבָר חָדָשׁ תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ.

רַבִּי פִּנְחָס אוֹמֵר: מֵי הַבְּאֵר עֲתִידִין לַעֲלוֹת תַּחַת מִפְתַּן הַבַּיִת וּמַפְרִים וְנוֹבְעִים וְיוֹצְאִים שְׁנֵים עָשָׂר נְחָלִים כְּנֶגֶד שְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל מז א): ״וַיְשִׁבֵנִי אֶל פֶּתַח הַבַּיִת וְהִנֵּה מַיִם יֹצְאִים מִתַּחַת מִפְתַּן הַבַּיִת וְכוּ' הַיְמָנִית מִנֶּגֶב לַמִּזְבֵּחַ״. שְׁלֹשָׁה כְּלַפֵּי דָּרוֹם לַעֲלוֹת בָּהֶם עַד הַשְּׁוָקִים, וּשְׁלֹשָׁה כְּלַפֵּי הַמַּעֲרָב לַעֲבֹר בָּהֶם עַד הַבִּרְכַּיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״בְּצֵאת הָאִישׁ קָדִים וְקָו בְּיָדוֹ וַיָּמָד אֶלֶף בָּאַמָּה וַיַּעֲבִרֵנִי בַמַּיִם מֵי אָפְסָיִם״. וּשְׁלֹשָׁה כְּלַפֵּי צָפוֹן לַעֲבֹר בָּהֶם עַד הַצַּוָּאר, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיָּמָד אֶלֶף בָּאַמָּה וַיַּעֲבִרֵנִי בַמַּיִם מֵי אָפְסָיִם״. וְיוֹרְדִין לְנַחַל קִדְרוֹן נַחַל אֲשֶׁר לֹא יוּכַל אָדָם לַעֲבֹר, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי גָאוּ הַמַּיִם מֵי שָׂחוּ נַחַל אֲשֶׁר לֹא יֵעָבֵר״. וְהַמַּיִם נִמְשָׁכִין וְיוֹרְדִין אֶל עַרְבוֹת יְרִיחוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְיָרְדוּ עַל הָעֲרָבָה״.

וְכָל שָׂדֶה וְכֶרֶם שֶׁאֵינָם עוֹשִׂין פְּרִי מַשְׁקִין מֵאוֹתָם הַמַּיִם הָאֵלֶּה וְנִכְנָסִין לַיָּם הַמֶּלַח וְהֵם מְרַפְּאִין אוֹתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּבָאוּ הַיָּמָּה אֶל הַיָּמָּה הַמּוּצָאִים וְנִרְפְּאוּ הַמָּיִם״, וְשָׁם הֵם דַּוָּגִין כְּלַל מִנֶּה הַכָּתוּב שֶׁהֵם נִמְתָּקִין כְּמָן וְעוֹלִין בַּנַּחַל עַד יְרוּשָׁלַיִם וְשָׁם נֶאֱחָזִין בְּמִכְמְרוֹתֵיהֶן שֶׁנֶּאֱמַר: (יחזקאל מז, י) ״וְהָיָה עָמְדוּ עָלָיו דַּוָּגִים״, ״יַעַמְדוּ״ כְּתִיב, ״מֵעֵין גֶּדִי וְעַד עֵין עֶגְלַיִם מִשְׁטוֹחַ לַחֲרָמִים״.

וְשָׁם הֵם נִצְמָחִים מֵאֲלֵיהֶם עַל שְׂפַת הַנַּחַל כָּל מִין עֵץ אִילָן עוֹשֶׂה פְּרִי לְמִינוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר ״וְעַל הַנַּחַל יַעֲלֶה עַל שְׂפָתוֹ מִזֶּה וּמִזֶּה״, וְכָל חֹדֶשׁ הֵם מְבַכְּרִים אֶת פֵּירוֹתֵיהֶם שֶׁנֶּאֱמַר ״לָחֳדָשָׁיו יְבַכֵּר״, אֵלּוּ נֶאֱכָלִין וְאֵלּוּ עוֹלִין, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל מז, יב) ״כִּי מֵימָיו מִן הַמִּקְדָּשׁ הֵמָּה יוֹצְאִים וְהָיָה פִרְיוֹ לְמַאֲכָל וְעָלֵהוּ לִתְרוּפָה״.

וְכָל אָדָם שֶׁהוּא חוֹלֶה וְרוֹחֵץ בְּאוֹתָם הַמַּיִם מִתְרַפֵּא, שֶׁנֶּאֱמַר: ״לְכָל אֲשֶׁר יָבֹא נַחֲלַיִם יִחְיֶה״. וְכָל אָדָם שֶׁיֵּשׁ לוֹ מַכָּה לוֹקֵחַ מֵעֲלֵיהֶם וְנוֹתֵן עַל מַכָּתוֹ וּמִתְרַפֵּא, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְהָיָה פִרְיוֹ לְמַאֲכָל וְעָלֵהוּ לִתְרוּפָה״. מַה הוּא ״לִתְרוּפָה״? אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: לְתַרְפְּיָא – מְצִיצִין עָלֶיהָ וְשָׂרָף מְזוֹנֵיהּ.