ספרי במדבר · פסקה 106

ויאמר ה' אל משה ואביה ירוק ירק בפניה. ר' אחי ברבי יאשיה אמר: שתי נזיפות נזפה: אלו אביה בשר ודם נזף עד שתהא מוכלמת ז', או מה אביה ב"ו שבעה, מי שאמר והיה העולם ארבעה עשר? דיו לבא מן הדין להיות כנדון: מה אביה ב"ו ז' – אף מי שאמר והיה העולם ז': תסגר. הקב"ה הסגירה והקב"ה טימא' והקב"ה טיהרה: שבעת ימים. ללמדך שבמדה שאדם מודד – בה מודדים לו. מרים המתינה למשה שעה אחת, שנאמר שמות ב ותתצב אחותו מרחוק – לפיכך עיכב לה שכינה וארון כהנים ולוים וישראל ושבעה ענני כבוד, שנאמר והעם לא נסע עד האסף מרים. יוסף זכה בעצמות אביו, ואין באחיו גדול הימנו, שנאמר (בראשית נ) ויעל יוסף לקבור את אביו, ויעל עמו גם רכב גם פרשים; מי לנו גדול מיוסף, שלא נתעסק בו אלא משה עצמו. מי לנו גדול ממשה, שלא נתעסק בו אלא הקב"ה! שנאמר (דברים לד) ויקבור אותו בגיא בארץ נבו. ר' יהודה אומר: אלמלא מקרא שכתוב – אי אפשר: עלה אל הר העברים הזה הר נבו – זה נחלת בני ראובן, שנאמר (במדבר לב) ובני ראובן בנו את חשבון ואת אלעלה ואת קריתים ואת נבו, ולא נקבר אלא בתוך נחלתו של גד, שנאמר (דברים לג) ולגד אמר ברוך מרחיב גד וירא ראשית לו כי שם חלקת מחוקק ספון! אלא: מלמד שהיה משה נתון על ידו של הקב"ה ארבעת מיל, מחלקו של ראובן לחלקו של גד, ומלאכי השרת מקלסים אותו. ואומר (דברים לג) צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל. ולא משה בלבד, אלא כל הצדיקים אוספם, שנאמר (ישעיה נח) והלך לפניך צדקך וכבוד ה' יאספך: ואחר נסעו העם מחצרות. וכי ב' חצרות היו, שנסעו מזו וחנו בזו? אלא כיון שנסעו ישראל לא הספיקו להלוך עד ששמעו שנצטרעה מרים וחזרו וחנו לאחוריהם לכך נאמר ואחר נסעו העם מחצרות: