מדרש שכל טוב · שמות · פרק 5 · פסוק 22

וישב משה אל ה'. חוץ לכרך, וכן לכל הדברות שנדבר עמו הקב"ה במצרים לא נדבר עמו אלא חוץ לכרך, ולפי שהיתה ארץ מצרים מלאה שקוצים וגלולים, לפיכך לא נדבר עמו אלא חוץ לכרך, ולא בתוך העיר, וכה"א כצאתי את העיר אפרוש כפי אל ה' (שמות ט כט):

ויאמר אדני למה הרעות לעם הזה. שבשביל משלחתך הכבידו עבודתם:

אל העם הזה. למה זה שלחתני. שהרי מקללין אותי ומוסרין דין עלי הלא הייתי מבקש ממך לומר שלח נא ביד תשלח שהייתי יודע שעדיין לא נתמרקו עונותיהם של ישראל:

צדק ושלום נשקו (תהלים פה יא). צדק זה משה, שנא' צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל (דברים לג כא). ושלום זה אהרן, שנא' בריתי היתה אתו החיים והשלום (מלאכי ב ה), ושנו רבותינו הוי מתלמידיו של אהרן אוהב שלום ורודף שלום:

ואחר באו משה ואהרן. אחר שנכנסו כל המלכים. דא"ר חייא בר אבא אותו היום יום פרוזבוטרא של פרעה היתה, שהיו כל המלכים באים ומעטרים אותו, באו והודיעו לו שני זקנים עומדים בפתח פלטין שלך, אמר להם כלום יש בידם עטרות, אמרו לו לאו, אמר להם א"כ יכנסו באחרונה, לכך נאמר ואחר באו:

ויאמר פרעה מי ה'. מ"י חשבונו חמשים, לפיכך לקה במצרים חמשים מכות, עשר בכל אצבע, שנא' ושלחתי את ידי והכיתי את מצרים (שמות ג כ), וכתיב במכת כנים אצבע אלהים הוא (שם ח טו). ד"א לפי שאמ' מי ה', לפיכך סוס ורוכבו רמה בים (שם טו א), מ"י למפרע י"ם, וכן פרעה למפרע הפרע, זה שאמר יתרו כי בדבר אשר זדו עליהם (שם יח יא), כלומר בדיבור שאמר מי ה', בו הביא עליהם פורעניות שניערם בים:

למה תעשה כה לעבדיך תבן אין נתן לעבדיך והנה עבדיך מוכים. שלשה עבדיך בענין, כלומר איה זכות אברהם ויצחק ויעקב, והדברים כלפי מעלה הן נאמרין: