מדרש שכל טוב · שמות · פרק 15 · פסוק 5

תהומות יכסיומו. כלומר היו מכסין אותן, ואע"פ שיו"ד בראש התיבה הרי הוא לשון עבר, ודומה לדבר כגון שוא ידברו יעשו עגל בחורב (תהלים קו יט), יו"ד יפוי המלה, ולפי שתהומות לשון רבים, לפיכך אמר יכסיומו לשון רבים, אבל עמל שהיא לשון יחיד אמר יכסמו לשון יחיד, שנאמר עמל שפתימו יכסימו (תהלים קמ י):

תהומות יכסיומו. וכי תהומות היו שם והלא עשונית היא, שנאמר אל עמק (השדה) [השדים] היא ים המלח (בראשית יד ג), כדדרשינן התם, אלא מלמד שנקבע תהום התחתון ועלה על העליון וחיפה עליהם את הרקיע, והקדיר עליהם את המאורות, [כענין] שנאמר כל מאורי אור בשמים אקדירם עליך (יחזקאל לב ח), וכתיב כי כוכבי השמים וכסיליהם לא יהלו אורם חשך השמש בצאתו וגו' (ישעי' יג י), וכתיב ובתחפנחס חשך היום (יחזקאל ל יח), מפני מה, היא ענן (יכסה) [יכסנה] (שם שם), והיו מימי התהומות נלחמים בהם בכל מיני פורעניות גל זה טרפו לזה, וגל זה טורפו לזה, ונפשותם מתמררת ואינה נשמטת מן הגוף, ולאחר שהיו מטורפין בין גלי התהומות ירדו במצולות כמו אבן, ואין מצולה אלא משקע מים רבים ועזים, שנא' ואת רודפיהם השלכת במצולות כמו אבן במים עזים (שמות טו ה), וכי מצולות היו שם, והלא עשונית היא, שנא' אל עמק השדים היא ים המלח (בראשית יד ג), כדדרשינן התם, ומה ת"ל במצולות דמשמע לשון רבים, אלא מלמד שנפרץ ים הגדול לתוכו. והיו המים נלחמים בהם בכל מיני פורעניות:

כמו אבן. זו היא מכה בינונית שכשאדם זורק אבן לים היא נשמטת לכאן ולכאן ואח"כ היא שוקעת שהיתה לבינונים של מצרים, והטיפשין שבהם היו מטורפין כקש במים ואין שוקעין, והפקחין שוקעין מיד כעופרת, ואח"כ נשמטין מן הטיט בסופת הים ונשלכין לארץ כשהן מלוכלכין: