מדרש שכל טוב · בראשית · פרק 41 · פסוק 13

ויהי כאשר פתר לנו כן היה אתי השיב על כני. בשררה:

ואותו תלה. מכאן אמרו רבותינו כל החלומות הולכין אחר הפה, ובלבד שיהא פותרין מעין החלום, ובמס' ברכות פרק הרואה גרסינן, אמרו עליו על בר הדיא מפשר חילמי וכו', ובברייתא דבראשית רבה תנא הוה עובדא בההיא איתתא דאזלית לגבי ר' אליעזר אמרה ליה ההיא איתתא (חניכה) [תניתה] דביתא פקע, ופתר לה לטיבוי, אמר לה בר דכר את מתעברת, וכן הוי, מי גרם לזה, פתרונו גרם, זימנא חדא חמית הכין תוב אזלת לבי מדרשא ולא אשכחה לר' אליעזר אלא לתלמידיה, אמרה לו חזיתי תניתה דביתא פקעה, אמרו לה ההיא איתתא קבר לבעלה, כיון דאתא ר' אליעזר שמע קול צוחה, אמר הוא כדין תנין ליה עובדא, אמר ווי לכו דהמיתו לבעלה, דכתיב כאשר פתר לנו כן היה, מלמד שכל החלומות הולכים אחר הפה, א"ר יוחנן כל החלומות הולכין אחר הפה חוץ מן היין, יש שותהו וטוב לו, ויש שותהו ורע לו, שאם ת"ח שותהו טוב לו, כדכתיב לכו לחמו בלחמי ושתו (יין) [ביין] מסכתי (משלי ט ה), וכתיב וחכך כיין הטוב וגו' (שה"ש ז י), ואם עם הארץ שותהו רע לו, כדכתיב למי אוי למי אבוי [וגו'] למאחרים על היין (משלי כג כט ל), וכתיב אל תרא יין כי יתאדם (שם שם לא):