מדרש שכל טוב · בראשית · פרק 30 · פסוק 22

ויזכור אלהים את רחל. זכר לה זכות ששתקה בשעה שהכניסו את לאה ליעקב, ולמה כתיב אלהים לשון דין, א"ר שמואל בר נחמני אוי להם לרשעים שמהפכין מדת הרחמים למדת הדין. בכל מקום שנאמר ה' מדת רחמים, שנא' ה' אל רחום וחנון (שמות לד ו), וכתיב ברשעים וירא ה' כי רבה רעת האדם וינחם ה' כי עשה את האדם ויאמר ה' אמחה וגו' (בראשית ו ה ו ז), וכתיב וירא אלהים את הארץ והנה נשחתה, ויאמר אלהים לנח קץ כל בשר (שם יב יג), ואשריהן לצדיקים שמהפכין מדת הדין למדת הרחמים, שבכל מקום שנאמר אלהים לשון דין, שנאמר אלהים לא תקלל (שמות כב כז), עד האלהים יבא דבר שניהם (שם שם ח), ופללו אלהים (ש"א ב כה). ובמעשה הצדיקים כתיב ויזכור אלהים את נח (בראשית ח א), וישמע אלהים את נאקתם ויזכור [אלהים] את בריתו (שמות ב כד), וכתיב וידבר אלהים אל משה ויאמר אליו אני ה' (שמות ו ב), כבר נסתלקתי ממדת הדין למדת רחמים, ישמע חכם ויוסיף לקח:

וישמע אליו אלהים והדין נותן שישמע הקב"ה לתפילתה, שהרי הכניסה צרתה לביתה. ויפתח את רחמה. [שלשה מפתחות ביד הקב"ה] מפתח של קברות שנאמר וידעתם כי אני ה' בפתחי את קברותיכם (יחזקאל לז יג), מפתח של גשמים שנאמר יפתח ה' לך את אוצרו הטוב (מן) [את] השמים לתת מטר (דברים כח יב). [מפתח של רחם, שנאמר ויפתח את רחמה] וי"א אף מפתח של פרנסה, שנאמר פותח את ידך ומשביע וגו' (תהלים קמה טז):

ותהר ותלד בן ותאמר אסף אלהים את חרפתי. עד כאן הייתי כסויית כלימה וחרפה, ועכשו אסף הקב"ה את חרפתי מעלי, כאדם שלבוש בגד צואה, ובא אוהבו ואוספו ומגלהו מעליו, ודומה לדבר היום גליתי את חרפת מצרים מעליכם (יהושע ה ט):