מדרש שכל טוב · שמות · פרק 12 · פסוק 13

והיה הדם לכם לאות. לכם לאות ולא לאחרים לאות:

על הבתים. למה נאמר, והלא כבר נאמר על הבתים אשר יאכלו אותו בהם (פסוק ז), אין לי אלא בתים שאוכלין אותו בהם, שאר בתים שישינין בהם מניין, ת"ל על הבתים אשר אתם שם, מכל מקום:

וראיתי את הדם. היה ר' ישמעאל אומר והלא הכל גלוי לפניו שנאמר ידע מה בחשוכא (דניאל ב כב), ביום יאיר כחשיכה כאורה (תהלים קלט יב), ומה ת"ל וראיתי את הדם, אלא בשכר מצוה זו שאתם עושין אני נגלה וחס עליכם, וכן מפורש בקבלה ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך ואומר לך בדמיך חיי ואומר לך בדמיך חיי (יחזקאל טז ו), והיינו דם שחיטת פסח ודם מילה שנתערבו זה עם זה, וניתן מהם לאות על הבתים:

ופסחתי עליכם. אין פסיחה אלא חייסה, וכה"א גנון והציל פסוח והמליט (ישעיה לא ה), ר' יונתן אומר הרי שהיה מצרי בתוך ביתו שומע אני ינצל בגינו, ת"ל ופסחתי עליכם, עליכם אני חס ולא על המצריים, הרי שהיה ביתו של ישראל מובלע בתוך ביתם של מצרים יכול ילקה בגינם, ת"ל ולא יהיה בכם נגף למשחית, בכם אינו הווה אבל הווה במצרים:

נגף למשחית בהכותי. זה שדרשנו שלשה מיני מכות לקו המצריים, נגף למשחית בהכותי בארץ מצרים. בארץ מצרים אינו הוה בכם אבל הוה לאחר זמן, כלומר במקומות אחרים הזהרו על עצמכם: