מדרש שכל טוב · בראשית · פרק 18 · פסוק 8

ויקח חמאה וחלב. אחר כך ובן בקר אשר עשה אותו ישמעאל תבשילין, מכאן שמתחלה ראוי להביא מיני חלב, ואח"כ מיני בשר, סימן לדבר יצירת העובר, שנאמר הלא כחלב תתיכני, ואח"כ עור ובשר תלבישני (עצמות) [ובעצמות] וגידין תסוככני (איוב י יא):

ויתן לפניהם. בזה אחר זה, והלחם לא הוצרך לומר, והלא דברים ק"ו, ומה חמאה ובשר שלא אמר להם הביא לפניהם, פת שאמר להם על אחת כמה וכמה, שהרי הצדיקים אומרים מעט ועושים הרבה:

והוא עומד עליהם. עד שלא יצא ידיהן כתיב נצבים עליו, (פסוק ב), לאחר שיצא ידיהן כתיב והוא עומד עליהם, שהיו מרתתין מלפניו, וכן אתה דורש בהוציאו כל איש מעלי (בראשית מה א) שלא יכול להתוודע ברית מילתו לפני מצרים. וכן ויבאו בני אלהים להתיצב על ה' (איוב א ו) שהיה יום הדין והיו הסניגורין והקטיגורין עומדין לפניו, ועדיין לא יצאו ידיהן, ולכך כתיב ויאמר ה' אל השטן מאין תבוא (איוב א ז), וכל הענין, וכל צבא השמים (עומדין) [עומד] עליו (מ"א כב יט), שהיו מלמדין עליו קטוגורין על אחאב, ועדיין לא יצאו ידיהן, ולכך כתיב מי יפתה את אחאב (שם שם כ), ישמע חכם ויוסיף לקח:

תחת העץ. זה האשל:

ויאכלו. נראין כאוכלין וראשון ראשון מסתלק, וכל כך למה, כדי ללמוד דרך ארץ להתנהג בעיר כנמוס בני העיר, שהרי משה עלה למרום שאין שם אכילה ושתי' ועשה ארבעים יום וארבעים לילה בלא אכילה ושתי', ואלו שבאו למקום בני אדם הראו עצמן אוכלין ושותין, ליפות כחו של אברהם, ושלא להקפיח שכר יציאותיו: