מדרש שכל טוב · בראשית · פרק 33 · פסוק 14

יעבר נא. בבקשה:

אדוני לפני עבדו. שכן דרך ללכת לפני רועי הצאן:

ואני אתנהלה לאטי. אנהיג עצמי ואת רכושי, ודומה לו, עלות ינהל (ישעיה מ יא), [על] מי מנוחות ינהלני (תהלים כג ב) וינהלם בלחם (בראשית מז יז):

לרגל המלאכה אשר לפני. זו נהילות המניקות והטלאים לשאת ולקבץ בזרוע:

ולרגל הילדים. כמו שרגלי אלה ואלה יכולין להלוך, כך אני מתנהל, ודומה לדבר כדברי רבותינו במס' שבת, הבהמה והכלים כרגלי הבעלים, כלומר למקום שרגלי הבעלים יכולין להלך על ידי עירוב לשם, בהמה וכלים שלו מותרין להוליכן לשם:

עד אשר אבא אל אדני שעירה. כלומר לשעיר, ושם אהיה עמך, א"ר אבהו חזרנו בכל התורה ולא מצאנו שהלך יעקב מימיו אצל עשו לשעיר, אפשר יעקב אמתי והיה מרמה בו, אלא אימת בא אצלו לעתיד הוא בא, שנא' [ועלו] מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו (עובדיה א כא), וזה מדרש, אלא כך דרש הפשט שמפני דרכי שלום הפליגו בדברים, והיינו דאמרי רבנן נרשאה נשקיך מני ככיך נהר פקודאה [לווייך מגלימא שפירא דחזי עלך פומבודיתאה] לווייך אנשי אושפיזך: