מדרש שכל טוב · שמות · פרק 15 · פסוק 8

וברוח אפך. לפי שאין רוח יוצא מן האף אלא חם, לפיכך דימוהו בדבר הנשמע לאוזן, אמרו נס מופלא עשה לנו בוראנו על הים, דרכו של עולם רוח חם ממסה את המים הקפואין ומגירין למטה, אבל הקב"ה שלח רוח חם בגזירתו והעמיד את הים בערימות, ודומה לדבר בטנך ערמת חיטים (שה"ש ז ג), ויבא לישכב בקצה הערימה, (רות ג ז) והיינו כרי של חיטים שנידגנו, ולא עוד אלא שהוציא מים נוזלים דהיינו מים מתוקין מקרקע הים והיו ניצבים בתוך המלוחין, צרורין כנד צרור שאינו מוצא, והיו ישראל לוקחין המתוקים מתוך המלוחין ושותין, ואין נוזלים אלא מים מתוקין, שנא' מים גנים באר מים חיים ונוזלים מן לבנון (שה"ש ד טו), ואומר שתה מים מבורך ונוזלים מתוך בארך (משלי ה טו), וכתיב ויוציא נוזלים מסלע וישק בתהומות רבה (תהלים עח טז):

קפאו תהומות. קרשו ועמדו מימי התהומות כקרח, ודומה לדבר יקרות וקפאון (זכרי' יד ו), ותרגם יונתן בן עוזיאל ערי וגליד, וכן קרח מתרגמינן גלידא, וכן דומה ללשונו של מלה הקופאים על שמריהם (צפני' א יב):

בלב ים. בשני חלקיו של ים כלפי ישראל נקפא כדי שלא יגרו בו טפת מים עליהם והשלישית לא נקפא, וראי' לדבר שהלב כנגד טיבורו של אדם דהוי לי הטיבור חצי הגוף, והלב נתון כנגד הטיבור, ומשני חלקיו ולמעלה הוא נתון כלפי הראש, וכן כל מקום שנאמר בו לב, כגון עד לב השמים (דברים ד יא), בלב האלה (ש"ב יח יד), מצולה [בלב] ימים (יונה ב ד), אינו אלא רוב עיקר הגוף: